|
|
עמוד:122
מגוונות . חומר ארכיוני רב יותר נגיש היום , לרבות מסמכים של המועצה המוסלמית העליונה ( הממ"ע ) עצמה , כגון אלה במרכז המורשת הפלסטינית באבו דיס _, בעוד שנאמר לי בזמנו שהם אבדו . ' הסכסוך' הארוך שעומד ביסוד ההיסטוריה הפלסטינית אינו מאפשר עדיין מבט שקול , וגם הפרשנויות וההדגשים השונים — אולי מעבר למקובל במחקר היסטורי רגיל — משתנים כל העת , ומגיעים לעתים עד לוויכוח לוהט . עצם המאבק על המורשת המנהיגותית והמוסדית , ועל הזיכרון הקולקטיבי , מתמשך . גם המתח בין הסממנים האסלאמיים הדתיים לסממנים החילוניים ( על כל גוניהם ) נראה כמטולטלת . מאמרו של סלע מפנה תשומת לב רבה לכישלונות של המנהיגות ושל המוסדות הפלסטינים בתקופת המנדט , לרבות בשנים המכריעות בין 1936 ל . 1948 נראה שיש כאן יסודות ברורים של אי שוויון במשאבים , והבדלי חזון מדיני וראייה מפוקחת של אפשרויות הפעולה . אולם השאלה העיקרית שהוצגה בכנס זה , לדעתי , אינה שאלה של ניצחון או תבוסה אלא של מורשת , של דפוסים , מוסדות , תשתיות , ושל משמעויות שעברו לדורות הבאים . אכן , המורשת הבריטית היא מגוונת ונשמרת בישראל במישורים שונים , הן בתשתיות הלוגיסטיות ובתרבות החומרית והן ביסודות של המנהל ושלטון החוק , לטוב ולרע , במערכת הבריאות ובשירותים אחרים . אפשר להעלות את השאלה אם הממ"ע שייכת למורשת הבריטית : הרי היא הוקמה על ידי הבריטים ב 1921 כדי לגלגל מעליהם את האחריות לניהול העניינים האסלאמיים הדתיים הרגישים . מהלך זה השתלב גם במדיניות של העדפת שכבת ה'אעיאך ( הנכבדים . ( ומאחר והממ"ע קיבלה עוגן מנהלי בירושלים כבירת משטר המנדט , מקומה הדתי האסלאמי המיוחד של ירושלים התחזק עוד יותר . מצד שני , בשל המדיניות המנדטורית המוצהרת של אי התערבות בעניינים דתיים , הבריטים העבירו למעשה את המורשת העות'מאנית לדורות הבאים : באשר למערכת ה'מלתים _, ' בתי הדין השרעיים _, מעמד נכסי הווקף וניהולם , דיני המשפחה , וחוקי הקרקעות , חתר השלטון הבריטי במודע לשמרנות ; ואם נעשו רפורמות מסוימות , אלה היו מוגבלות . נראה לפעמים שדווקא מבחינה 'אסלאמית' יותר מאשר מכל היבט מנהלי אחר , קיימת המשכיות מעידן האימפריה העות'מאנית ( והאימפריות המוסלמיות הקודמות ) ועד להווה . אני סבור עדיין שהממ"ע הייתה אחד הארגונים הפלסטיניים המרכזיים ביותר בזירת המנדט , אם לא המרכזי מביניהם . למרות התדמית השלילית של חאג' אמין אלחוסייני , לרבות בהיסטוריוגרפיה הציונית , אפשר להוכיח שלפחות בשנות השלושים הראשונות נעשה תלוי יותר במנהל הבריטי ( רצוי להימנע מן המונח הטעון 'שיתוף פעולה . ( ' הגירעון הכספי של הממ"ע בסוף שנות העשרים הביא למשא ומתן ממושך עם הבריטים על 'החזרת' נכסי וקף לידי הקהילייה המוסלמית , והבריטים נענו בנדיבות , אולי אפילו נדיבות יתר . נכון 2 במיוחד ההיסטוריוגרפיה הפלסטינית צמחה והתפתחה , וחלק מן החומר החדש משתקף גם במאמרו המקיף של אברהם סלע . סלע ואני התחלנו את דרכנו האקדמית באותה שנה ( 1970-1969 ) שבה הועבר בפעם הראשונה באוניברסיטה העברית בירושלים סמינר על ערביי ארץ ישראל [ כך [! על ידי מורינו גבריאל בר ויהושע פורת . מאז הפך נושא זה לרכיב קבוע של תכנית הלימודים בחוגים רבים . 3 ראו השימוש הנרחב במסמכים אלה על ידי ; British Mandate . London 19 % Yitzhak Reiter . _hkim ' w IC _CaOCSCD in Jerusalem under ראו גם מחקריו של Michael Dumper
|
|