|
|
עמוד:113
אלימות או של חרם כלכלי על היישוב היהודי נדמה היה כי היא אכן קיימת . ההתנגדות למפעל הציוני איחדה לכאורה את הקהילה הלאומית הפלסטינית ; אך אחדות זו התקיימה במישור הרעיוני והרטורי יותר מאשר במישור המעשי . כך למשל מנהיגי ציבור , בהם יושב ראש הוועד הפועל הערבי מוסא כאזם אלחוסייני עצמו , קיבלו שלמונים מנציגי התנועה הציונית , מכרו קרקעות ליהודים או תיווכו במכירתן תוך שהם נושאים את דגל הלאומיות הערבית הפלסטינית _, דבר שלא נעלם מעיני העיתונות והציבור . האליטות העירוניות גילו חוסר מעש בולט בכל הנוגע למצוקותיהם הכלכליות של הפועלים והפלאחים , אם משום העיסוק הקבוע בסכנה הציונית ואם , מה שנראה משכנע יותר , משום השסעים החברתיים , הכלכליים והתרבותיים בין שתי האוכלוסיות . הערבים הרבו להתלונן על מדיניות הממשלה כלפי המשק הערבי , ובעניין זה בלט החיסרון של היעדר רשות ייצוגית ערבית המקיימת מגע שוטף עם מקבלי החלטות , כפי שנעשה _על ידי הסוכנות היהודית , שאנשיה שימשו נציגיה הרשמיים של התנועה הציונית . במקום זאת נאלצו מנהיגי הציבור הערבי להסתפק במגעיהם עם הרשויות כמושלי המחוזות , או בנציגי המכס והאוצר מטעמם . מעצבי הלאומיות הערבית הפלסטינית עשו מאמץ ליצור מוטיבים לאומיים , חברתיים , היסטוריים ותרבותיים של זהות פלסטינית ייחודית ; אך הם לא יכלו לשנות את העובדה שהייתה זו חברה אגררית ומסורתית ברובה , ומפוצלת מבחינה חברתית . האחראים ליצירת אותם מוטיבים באו בעצמם מתוך אליטה עירונית קטנה של נכבדים , ואינטלקטואלים ובעלי מקצועות חופשיים מן המעמד הבינוני . למרות שביטאו תחושה אותנטית של לאומיות ייחודית , הם התעלמו מן החולשות ההתנהגותיות והמבניות החמורות של החברה שאותה ביקשו להנהיג או לא היו מודעים להן . אפשר להבין מדוע זכו המופתי אלחאג' אמין והממ"ע שבראשה עמד לפופולריות כה רבה בקרב האוכלוסייה הכפרית , באמצעות מסריהם האסלאמיים שהיו רכיב אורגני בתפיסת הזהות של מרבית הציבור הערבי הפלסטיני . גם במובן זה בלט השוני בין ערביי פלסטי ן לבין התנועות הלאומיות בארצות הערביות השכנות . ההנהגה הערבית הפלסטינית הייתה אולי מסוגלת לגייס את קהילתה במידה סבירה של יעילות נגד השלטון הבריטי הזר למען המאבק לעצמאות ; אולם ההתמודדות עם היישוב היהודי והתנועה הציונית חייבו אסטרטגיה אחרת , שנגדה את האינטרסים החברתיים כלכליים של שכבת הנכבדים והייתה עלולה להרוס את מערכת החסות שכוחם התבסס עליה . הוזכר שהרעיון הלאומי של 'פלסטין ערבית' חדר גם אל הסקטור הכפרי , וכי האיום הציוני הובן בעיקר בהקשרו הגאוגרפי והדתי תרבותי . אולם מושג הזהות הלאומית נותר מעורפל ומשני ביחס לזהות המקומית והאזורית וקשרי השארות של בן הכפר . תפיסה מקומית משפחתית זו והבנת מושג הלאומיות בהקשר דתי תרבותי השתקפו היטב במאמצי 62 פורת , צמיחת התנועה הלאומית , עמ' 63 Austin . TX 1985 . pp . 22 ff . Chapel Hill . NC 1984 . pp . 65-70 : Y . N . Miller . Governmentand Society inRural Palestine . 1920-1948 . K . W . Stein . The Land Question in Palestine 1917-1939 . ; 54 כמאל ח'לה , פלסטין ואלאנתדאב אלבריטאני , , 1929-1922 ביירות , 1974 עמ' ; 303-302 אלחות , אלקיאדאת , עמ' Cambridge 1989 Gershon Shafir . Land . Labor and the Origins of the _Israeli-Pulestinian Conflict 1882-1914 . 64 . 228-222
|
|