|
|
עמוד:77
התיכון היה הצורך בנאמנות לתקופת ביניים , שבה אפשר יהיה להכין את 'הילידים , ' קרי : את התושבים היהודים והערבים , לחיים מדינתיים עצמאיים . גם אם הייתה מידה מסוימת של אמת בטיעון זה , ברור שהיו לבריטים כוונות נוספות , פחות אלטרואיסטיות . בראש מעייניהם עמדה הכוונה לקדם את האינטרסים האימפריאליים הבריטיים ולהגן עליהם . הבריטים רצו לשלוט בחלקים גדולים של המזרח התיכון , ובארץ ישראל בראש וראשונה , מטעמים אסטרטגיים שהיו משולבים היטב זה בזה למארג אחד . מערך שיקולים זה מסביר את הנוכחות הבריטית באזור כבר לפני מלחמת העולם הראשונה , את הסכמי סייקס פיקו בדבר חלוקת האזור בין האימפריה הבריטית לבין זו הצרפתית , את מהלכי שתי המעצמות האלה בוועידת השלום אחרי המלחמה , ואת דפוסי שלטונם ומגעיהם עם הגורמים השונים באזור . מארג השיקולים האסטרטגי של הבריטים היה קשור בראש ובראשונה לצורך ולרצון שלהם להגן על תעלת סואץ , שהייתה באותם ימים נכס אימפריאלי חיוני שהבטיח את הקשר בין המטרופולין לבין המושבות הבריטיות במזרח אפריקה ובאסיה , ובעיקר את הקשר הימי הקצר עם פנינת הכתר האימפריאלי — הודו . שנית , באותה תקופה הייתה גם כוונה מסורתית של רוסיה תחת שלטון הצארים 'לגלוש' מהצפון למזרח התיכון ולהגיע לתעלת סואץ ( כוונה רוסית זו הייתה גם היא קשורה לשלטון בהודו . ( אין צורך להכביר מילים על כך שהכוונה הרוסית נחשבה לאיום ממשי על האינטרסים הבריטיים בהודו ובמזרח התיכון . כלומר , הבריטים נזקקו לאזור חיץ מצפון לתעלת סואץ שיבלום את הרוסים ולא יאפשר להם לתקוף את התעלה . דר ך אגב , זו הייתה אחת הסיבות לכך שהם הניחו לצרפתים לשלוט בסוריה ובלבנון . ההיגיון האסטרטגי הבריטי קבע שאם אכן הרוסים יגלשו למזרח התיכון , הם ייתקלו בצרפתים שישלטו על הטריטוריה הסמוכה לתורכיה , ובכך תימנע היתקלות בכוחות הבריטיים . השיקול האסטרטגי השלישי היה : ארץ ישראל הייתה דרושה להם בכדי למקם כוחות אסטרטגיים יבשתיים ואוויריים . כל הצרכים האלה רק התחזקו ערב מלחמת העולם השנייה ולאורכה . הדוגמה השנייה לקושי שבירידה לעומק דעתם של הבריטים בסוגיות מדיניות שונות בשל הטיעונים הפורמליים שהשתמשו בהם , קשורה לכוונתם לכאורה להקים מועצה מחוקקת בארץ ישראל בשנות השלושים , על רקע התגברות הסכסוך בין היהודים לבין הערבים בארץ ישראל . הטיעון הבריטי הפורמלי בהקשר זה היה שיש לקדם את הכנת היהודים והערבים לשלטון עצמי בארץ ישראל ולהפחית את המתיחות הגוברת בין שתי קהילות לאומיות אלה . כיום ברור כי לקובעי המדיניות הבריטיים , בעיקר בלונדון , לא הייתה כל כוונה להקים מועצה מחוקקת כזו בארץ ישראל . הראיות לקביעה זו מצויות בעיקר בראיונות שנערכו עם פקידים בריטים בכירים ששירתו בלונדון . מסיבות פוליטיות ודיפלומטיות ברורות לחלוטין , אין ראיות בתיקי משרדי החוץ והמושבות הבריטיים לחוסר הרצון הגורף הזה להקים מועצה מחוקקת . עם זאת , הם ניהלו משא ומתן מורכב ומסובך על כל דקדוקיו ופרטיו עם היהודים ועם הערבים בקשר להקמת המועצה המחוקקת , ודיווחו עליו בפירוט רב לחבר הלאומים , שהעניק להם את המנדט על ארץ ישראל . למעשה , הם נשמו לרווחה כאשר סוגיית המועצה המחוקקת 'נקברה , ' כביכול מעצמה , כתוצאה ממשבר המרד הערבי שהחל עם המאורעות של שנת . 1936 אלה הן רק שתי דוגמאות לפער הגדול בין העמדות הגלויות והמפורסמות של הבריטים
|
|