|
|
עמוד:51
וכמוני , ללא כל קשר לאנשי הממשל . ב 1947 היה מצעד צבאי בירושלים — אני זוכר אותו ; ואני זוכר כיצד יצאו מרחוב עזה , ב 14 במאי — 1948 אך ביסודו של דבר לא היה לנו כל קשר אליהם אלא אם כן אירע משהו שנחרט בזיכרון . בסופו של דבר הם היו כאן , והם עזבו . לא הייתה זאת הצגה גדולה , כי הם עזבו כמו גנבים בלילה , ולא הוסיפו בכך לתחושה של יראת כבוד או לפנטזיה ; אך אנו יודעים שהפנטזיה מחוסנת בפני עובדות היסטוריות ; וזאת הסיבה לדעתי לכך שגם אנחנו היינו כאן . אנו נדון כאן במשך ארבעה ימים בפחות מאחוז אחד מן ההיסטוריה הכתובה של ירושלים . מדוע אנו חוגגים דווקא את זכר תקופת המנדט ? מדוע אנו מתגעגעים אליה ? אולי מכיוון שאנו חשים שהייתה זאת תקופה יפה , התקופה שלפני הלאומיות — וזה כמובן לא נכון . אך היו חוק וסדר , ואנו לא היינו אחראיים , יכולנו לרמות במס ההכנסה , ושאפנו לעצמאות . אך כאשר הבריטים החליטו לעזוב , בן גוריון ואנשי הסוכנות היהודית התחננו בפניהם שיישארו ! אולי מפני שלמרות תחושתנו כלפי כיבוש זר אנו אסירי תודה להם , כי בלעדיהם לא היה היישוב היהודי , המפעל הציוני או המדינה היהודית . על כן אנו חוגגים לאו דווקא את הבריטים אלא את עצמנו ; אנו מדברים עלינו ועל הבריטים , על הדברים החשובים לנו — ואולי זוהי סיבה אחת לכך שאין כאן היום ערבים רבים , מכיוון שהם תופסים אחרת את המנדט הבריטי , הם אינם חוגגים אותו . אחרי הכול , מה שנשאר אינו הרואי כל כך — מעט מאוד נותר מן הבריטים . אנו מדברים על הבנייה מאבן בירושלים , אך למעשה לא נותר הרבה יותר ; אנו הרסנו לחלוטין את ירושלים המנדטורית ואת כל עקרונות התכנון של העיר ירושלים . נדמה לי שכמה משפטנים דגולים אומרים שלפחות המשפט הישראלי מבוסס על עקרונות הצדק הבריטיים . אך האם הכנסת שלנו דומה למוסדות הפרלמנטריים הבריטיים ? בקושי רב . על כן אני נותר מחויב לפנטזיה האימפריאלית שלי ; אך אני מודע היטב לכך שזוהי פנטזיה בלבד . הדרה לזר : קיווינו שפרופ' סלים תמרי מהמכון ללימודים פלסטינים יצליח בכל אופן להשתתף במושב , אך הדבר נבצר ממנו . הוא העביר אלינו בכתב את השקפתו הוא מנקודת מבט של הקהילה הערבית בירושלים בתקופת המנדט . הוא עושה זאת במסגרת רחבה יותר , במסגרת המודרניזציה שעברה העיר מהתקופה העות'מאנית לתקופת המנדט . משום חשיבות דבריו של פרופ' תמרי , אנו נותנים אותם כאן בתרגומם העברי . סלים תמרי : המודרניות העות'מאנית של ירושלים ערב המנדט הבריטי הגישות המקובלות למודרניות של ירושלים מתייחסות לעיר העות'מאנית בסוף המאה התשע עשרה כאל עיר בירה פרובינציאלית של העורף העות'מאני שמרקמו החברתי היה בעיקרו קהילתי ותואם לאמונות הדתיות . האתניות והזהויות הכיתתיות היו זהות בעיקרן , פרופי סלים תמרי — ראש המכון ללימודים פלסטינים ועורך כתבי העת Jerusalem Quarterly File 1 ערך ופרסם את הספר ! Jerusalem 1948 : The Arab Neighborhoods and their Fate in the War
|
|