|
|
עמוד:45
רעננה מרידוד נתבקשתי לדבר על ירושלים בימי המנדט , אולי כדי להציג את התקופה הזאת מנקודת ראות שונה . שכן גדלתי במשפחה רוויזיוניסטית ונישאתי למפקד שלי בארגון הצבאי הלאומי ( אצ"ל , ( שניהם לא אחת מנוגדים לקו המדיני של הממסד . ואולם , אני לא פוליטיקאית , לא היסטוריונית ולא פילוסופית ; כל מה שאוכל להציע הם זיכרונות אישיים . ( 1 ) נולדתי ב 1923 בווינה להורים שהיו ציונים שרופים . אבא היה עיתונאי בצוות , של הסוכנות הטלגראפית היהודית ( סט"א . ( הוא קיווה שסט"א תפתח משרד ב'פלשתינה' ותעביר אותו לשם . מאז שאני זוכרת את עצמי למדתי עברית וחיכיתי להגשים את החלום . אבל 'פלשתינה' התחילה להיות חשובה רק אחרי עליית היטלר לשלטון בגרמניה ב . 1933 לבסוף , בינואר , 1935 הפלגנו מטרייסטה ( Trieste ) לארץ המובטחת . היעד שלנו היה יפו שלא היה לה נמל של ממש ; האונייה הייתה אמורה לעגון במרחק מה מן החוף , ואנחנו והמטען שלנו היינו אמורים להינשא לחוף על ידי סבלים ערביים מדדים במים הרדודים . אבל כאשר התקרבנו לקפריסין השתוללה סופת גשמים בכל האזור והאונייה נאלצה לשנות כיוון לחיפה שלא מכבר נחנך בה נמל של ממש . נשארנו בחיפה כשבוע מאחר שגם פסי הרכבת וגם הכביש היחיד לבירה היו מוצפים . מיד לאחר שתוקנו עלינו לירושלים . ימים אחדים אחרי שהגענו לירושלים התחלתי ללכת לבית הספר . המנהל הוביל אותי לכיתה שלי והמורה אמר לתלמידים לקום . המנהל אמר 'אני מביא לכם תלמידה חדשה' וביקש ממני להגיד את שמי . אמרתי 'רעננה' ( מלרע . ( אחרי שניות אחדות של דממת מוות פרץ בכיתה צחוק אדיר . אחת התלמידות כמעט נחנקה והפכה את הכיסא שלה , והמורה אמר לה לצאת מן הכיתה . תהיתי מה עשיתי שגרם לצחוק הזה . אחרי שעות אחדות הגעתי למסקנה שביטאתי את שמי באופן שונה מן הנהוג בארץ , ולמן היום ההוא , במשך למעלה מיובל שנים , אמרתי ששמי 'רעננה' ( מלעיל . ( רק כאשר הייתי כבת 70 כבר היה לי ביטחון עצמי מספיק כדי לחזור ל'רעננה' ( מלרע . ( זמן לא רב לאחר מכן הוזמנתי למסיבה לכבוד חתונת הזהב של _בת כיתה לשעבר . בדרך לשם אמרה לי _בת כיתה לשעבר אחרת : 'כמה התאכזרנו אליכם , העולים החדשים ! את זוכרת איך צחקנו עלייך ביום הראשון שלך בבית הספר מפני שלבשת שמלה כזאת משונה — ' ? מה שאני זכרתי על _בת הכיתה לשעבר הזאת הוא שכעבור ימים מעטים היא דקרה אותי בסיכה חדה כאשר שמעה אותי פונה בגרמנית לבן כיתה שנודע לי כי הגיע מווינה זמן קצר לפני . 'פה מדברים רק עברית' היא אמרה . לא הוצאתי מפי מלה גרמנית נוספת בבית הספר . לא כעסתי עליה . זאת הייתה ' הארץ שלי' ואני עקבתי אחרי הנהוג בה ללא ביקורת . באתי להיות חלק , ממילא היה עלי ללמוד , והייתי כול כולי נכונה לעשות זאת . מעורבות ציונית הייתה חל ק מתוכנית הלימודים . השתתפנו בהפגנות נגד 'הספר הלבן' וחזרנו בידיים מיובלות ופצועות מנטיעת עצים באדמת טרשים . רבים היו חברים בתנועות נוער , כולן ציוניות ; הרוב היו צופים , אחדים היו ב'מחנות העולים' השמאלית,- רק אני הייתי בבית"ר . הוויכוחים היו סוערים , אבל הידידות חצתה קווים . מלחמת העולם השנייה פרצה פרופי רעננה מרידור — תושבת ותיקה של ירושלים . חברת האצ"ל ואלמנתו של אליהו מרידור ז"ל , ממפקדי האצ"ל . פרופסור ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית בירושלים .
|
|