|
|
עמוד:8
8 | משה גרנות מלמדת אותנו ; הסיודוס חי בימי יהואש ואמציה, מלכי יהודה ; סופוקלס חי בימי זרובבל בן - שאלתיאל, חגי וזכריה ; סוקרטס ואפלטון חיו בימיהם של עזרא ושל נחמיה . ברור כי מי שחותם על כתביו לוקח אחריות עליהם, ואילו מי שמתחמק מכך מזמין ספקולציות באשר לכוונותיו, ונראה לי שהכוונה הכללית של מחברי כתבים אלה היא לשכנע שהמחבר היחיד של הדברים הוא האל ושהכותבים רק מצטטים אותו . הם מרבים לאשש את כוונתם בהיגד החוזר אין - ספור פעמים : ”כה אמר ה’” . ההבדל השני בין שתי התרבויות האלו הוא בכך שבתנ”ך מצויה תביעה לעבוד את ה’, האל היחיד הלגיטימי, להישמע לציווייו מחשש לזעמו המבהיל ; ואילו ביוון העתיקה, האלים הרבים מתויגים אומנם כנצחיים ובעלי עוצמה אדירה, אבל רובם אינם מצטיינים בחוכמה יתירה, אינם כול יודעים, הם שטופי יצרים והתנהגותם רחוקה מלהיות מוסרית . במסגרת האמונה הדתית הזאת התאפשרו פריצות דרך מדעיות ואומנותיות אדירות, מתוכם קמו מתמטיקאים מחוננים כמו פיתגורס ואוקלידס, פיזיקאים כמו ארכימדס, מחזאים כמו איסכילוס, סופוקלס ואוריפידס, פילוסופים כמו סוקרטס ( שתלמידיו תיעדו את דבריו ) , אפלטון ואריסטו ; באמת הצגתי כאן רשימה חלקית . למותר לציין שאין אף מתמטיקאי ברמות הללו בכל התנ”ך ובכל ספרות החכמים ; אותו דבר לגבי פיזיקאי, לגבי מחזאים, וכן, אין שום השוואה בין המיתוס התנ”כי ובין המיתולוגיה היוונית, שהייתה הבסיס לספרות האירופית לדורותיה . לא רק בתקופות עברו נמנע מהיהודים צוהר אל המדע, אל האומנות ואל החשיבה החופשית — עד עצם היום הזה החרדים
|
|