|
|
עמוד:9
פתח דבר 9 הספר שלפניכם שותף להכרה בלגיטימיות, בחשיבות ובערך של רגשות בחיים הפוליטיים, אך מבקש להצביע על מה שנדחק כאשר הם פורצים אל קדמת הבמה . הוא מתבונן מקרוב בתחושות שהציבור היהודי-ליברלי בישראל קיווה לנער מעליו כשנולד מחדש כציבור פעיל, חדור מטרה, מרגיש ורוגש — תחושות של תקיעות, אוזלת יד, חוסר אונים, דיסאוריינטציה, דכדוך, תשישות וייאוש . בתוך כך, הוא מבקש לפענח חלק מהלכי הרוח שאפיינו את המבוי הסתום הפוליטי שקדם למתקפת החמאס ומנתח את פניה השונים של הרגילות המשברית שמילאה תפקיד בהפתעה המטלטלת שבה התקבלה . הספר מנסה להאט בכך את השינוי החד שחל בתפיסת הזמן הפוליטית בישראל, שמשתקף במעבר מהדיבור ארוך השנים על "המצב" — מונח שמצביע על סוג של אינרציה שקשה להחליט איך בדיוק לאפיין אותה — להתייחסויות החוזרות ונשנות ל"אירוע" . כפי שאראה לאורך הספר, הרגשות העזים של רגעי הקסם המחאתיים — ולהבדיל, החוויה הקולקטיבית של האובדן, החרדה והטראומה — מאפילים על הרגשות ברורות ומובהקות פחות, שאי אפשר להבין את הפוליטיקה העכשווית בלעדיהן . למרות, ולמעשה בגלל, האופי החמקמק והנזיל שלהן, ההרגשות הללו מספקות קצה חוט שמסייע להבין באופן שקול את אופק החיים העכשווי — בלי פאניקה מופרזת, אך גם ללא נחמות חלולות . מטרת הספר היא להטות אוזן להרגשות שפועלות בתדר אחר מזה של החרדה, הפחד, תאוות הנקם, הזעם, הבושה והתקווה : הרגשות שרוחשות בשולי החיים הפוליטיים כמו זמזום טורדני, ושלא ניתן ולא יכול להינתן להן ביטוי רועם במסגרתם . תחושות של ייאוש, תשישות, אוזלת יד ואובדן דרך נתפסות כתחושות כושלות ומביכות, אך במבט מקרוב מתברר שלהתפשטות החברתית שלהן יש היגיון פנימי מוצק . תחושות שליליות כאלו, שלא פעם קשה לומר איך צריך לכנות אותן ואיך בדיוק הן נחוות, הן, כפי שאטען, תזכורת לכך שכל פעולה, הזדמנות לשינוי וניצוץ של אופטימיות כפופים היום לתנאים מגבילים . הן משקפות את החזרתיות ואת ניוון האופק של החיים הפוליטיים ומאותתות על אחד התהליכים החשובים שמאפיינים את התקופה שלנו : ההידלדלות ההיסטורית של היכולת לקוות ולחלום . המחאות נגד ההפיכה המשטרית וההבטחות לחדש אותן לאחר תום המלחמה עשויות להתפרש כראייה ניצחת לאיתנותם של החיים הפוליטיים
|
|