מבריקים את כלי הכסף: מבוא לאסופה לכבודו של שלמה דשן

עמוד:12

12 שלמה דשן מתודת המקרה המורחב . דשן, שוקד וחבריהם נעזרו רבות במתודה זו, שסייעה להם לאתר נקודות דמיון וגם להבחין בנקודות של שוני בשרשרת של מקרים . השימוש במתודה זו גם סלל בפני דשן את הדרך להציע הסבר לתנועה של הנחקרים בין עמדה אתנית- פרטיקולרית לישראלית-אוניברסלית יותר ; הסבר שעשוי לסייע להבין את העמדה הלא-מקובעת ורבת-הפנים של יהודים מזרחים בשאלות של זהות גם בימינו . הגורם האחרון שחשוב להבין לשם הבנת האנתרופולוגיה של שלמה דשן הוא הביוגרפיה שלו . כפי שיפורט במבוא הביוגרפי שכתב בנו, עזרי דשן, כמה חוויות יסוד הניעו ועיצבו את עבודתו של שלמה דשן : היותו מהגר ופליט שתלוי ונע בין תרבויות שונות, היותו אדם אדוק בדתו היהודית והיותה של זו מרכיב מרכזי בזהותו, היותו איש העולם המודרני והאירופי, ולבסוף - משיכתו הרומנטית ליהדות המסורתית-מזרחית . משיכה זו הניעה את דשן להצטרף לרבות מהפעילויות ( בעיקר הדתיות-קהילתיות ) של קבוצות מזרחיות ומסורתיות ולחיות עימן, הן במסגרת המחקר והן בחייו הפרטיים . בשנים האחרונות זיהו מבקרים את עמדתו הרומנטית של דשן כלפי יהודי המזרח כביטוי ליחס אתנוצנטרי ואוריינטליסטי מצדו . אבל בניגוד לאנתרופולוגים אוריינטליסטים, ההתבוננות המוקסמת של דשן על מושאי מחקרו לא הייתה מאדירה ומקטינה כאחד, אלא מאדירה בעיקרה . דוגמה לכך היא השימוש החוזר בשם התואר 'נינוח' בהרצאותיו ובכתביו בהתייחסו אל מזרחים . מילה כזו, במיוחד בשיח הביקורתי, טומנת בחובה קונוטציה של פסיביות ואף כניעות . דשן, לעומת זאת, ייחס לה משמעות אחרת . כאשר השתמש במושג, התייחס לא רק לנחקריו אלא גם ביטא עמדה קיומית כלפי העולם החברתי הסובב אותו . התואר 'נינוח' ביטא את כמיהתו לעולם שראה שפוי יותר וקיצוני פחות . כלומר, הוא ייחס למזרחים מודל של חיים קהילתיים ודתיים ששאף לסגל גם לעצמו .

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר