|
|
עמוד:11
11 כשהצל גדול סימן שהשמש שוקעת בכפר לקיה, אחד היישובים שהוכרו על ידי המדינה, ולמדתי בכפר עד כיתה ח' . בתיכון נאלצתי לנסוע לכפר כסייפה, המרוחק כארבעים קילומטרים . למחקר על שלושה דורות של נשים בדואיות התלווה תהליך של מודעות והפנמה שלי בנוגע למקומי בחברה הבדואית על רקע השינויים שחלו בה במהלך הדורות . נשים משלושת הדורות חשפו בפניי את עולמן המיוחד והמורכב, שבו כל אחת מהן בחרה בדרכה הייחודית כיצד להסתגל אליו, להתבטא בו ולהתקדם במציאות המורכבת של חייה . עולמן היה עבורי מראה לחיי ולעולמי שלי . לדוגמה, בסיומו של הריאיון הראשון שערכתי לצורך המחקר עם אישה מהדור הראשון, שחיה בתקופת הנוודות, הופתעתי לגלות שלמרות תנאי חייה היא הייתה משוחררת ממני בתחומים רבים ודיברה בביטחון על סוגיות אישיות ואינטימיות כאישה וכחלק מהחברה . היא הביעה ביקורת נוקבת על הדור הצעיר של הנשים הבדואיות והייתה בטוחה בזהותה האישית ובשייכותה החברתית . גילוי זה ערער את עולמי ומחשבותיי, וזמן רב הייתי עסוקה בארגון מחדש של תפיסותיי בלא יכולת לחזור אל שדה המחקר . בתהליך תיעוד ממצאי המחקר הייתי נתונה לקונפליקט מתמשך : מצד אחד חשתי שאני מפשיטה ומפשטת את הנשים שנתנו בי אמון וסיפרו לי את סיפור חייהן, ומצד אחר ידעתי שעליי לכסות ולהגן עליהן . לעתים הן התייחסו אליי כאל אחת מהן, דיברו בגילוי לב וחשפו מידע אישי ורגשי, ומדי פעם בפעם ביקשו שאשמור עליהן ולא אחשוף אותן . לעתים הגבול בין המידע שסופר לי כחוקרת למידע שסופר לי כאישה בדואית היה דק מאוד, ולכן לכל אורך המחקר הקפדתי לשתף את הנשים בכתיבתי . ההתמודדות עם הקונפליקט הייחודי של אישה בדואית החוקרת את התרבות שהיא אמורה להמשיך ולחיות בה אינה משימה קלה, ולמעשה משקפת את קונפליקט הנאמנויות : עליה להיות נאמנה למחקר אך גם לנשים המשתתפות בו . כתיבת ספר זה הייתה מסע זהיר בין הטיפות, מסע
|
|