פֶּתַח

עמוד:11

11 אני אומר לכם שאני מת ! שבאשר הפרוזה שלו מצלצלת , היא קוראת בשמך . בסיפור " חבית האמונטילדו ", שעוד נחזור אליו , המספר משיא את חברו לרדת למרתף היינות המשפחתי בעקבות חבית האמונטילדו הטמונה בו , כביכול ; עד מהרה חוזר האחרון על המילה ככפוי – שד , כאילו הלשון קוראת בשמו בכל תוויה והוא עונה אחריה כהד : " ספקותַי עמי ", השבתי , " ובטיפשותי שילמתי מלוא מחירו של אמונטילדו ] . . . [ " " אמונטילדו ! " " ספקותַי עמי ", " אמונטילדו ! " " ואני חייב להשביעם " . " אמונטילדו ! " . 2 אלא שקריאה זו לא נשמעה מעולם מחוץ לקבר ; וממילא מי שדימה לשמוע אותה כבר חשוב כמת . אלף שמות מְשַחקים לפני המספר את קבורתו בשם היחיד , בשמה של היחידות ; בכל דרכיה , לשונו אינה מגלגלת אלא בצלצולים המחזירים לה את בדידותה : " פורטונאטו ! " אין תשובה . קראתי שוב : " פורטונאטו ! " ] . . . [ בתשובה לא בא אלא צלצול הפעמונים . 3 משעה שגזר על חברו להיות לתאומָהּ של בדידותו , לחזור על יחידותו , לא נותר לו למספר אלא לחזור על החזרה הזאת ; להחזיר אותה , לספוח אותה . לחקות את החיקוי המעניק לו קול שאין שני לו , להדהד את ההד המודד לו קבר : " השבתי לצעקותיו של זה שזעק . 4 פו הוא בנה היחיד של הספרות , וספרותו היאהדהדתי את הדיהן " . קודש לעבודת היחידות , כי אי – אפשר להיות לבד אלא בשניים . פו הוא בן יחיד הקורא לְכפיל האוצר את יחידותו בלשון שאינה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא