|
|
עמוד:10
10 מחקר מדיניות 192 | מסגרת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי מנגנוני היוועצות מסוג זה . הגופים הייצוגיים של השלטון המקומי מאוגדים כעמותות ואין להם מעמד חוקי רשמי . רק בסעיפי חקיקה ספורים, ושוליים ברובם, יש התייחסות לחובת התייעצות עם הגופים הללו טרם קבלת החלטות בשלטון המרכזי . אומנם לגופים הייצוגים של השלטון המקומי בישראל יש כוח לא-מבוטל בהשפעה על ההחלטות הנוגעות לשלטון המקומי, אך מדובר בכוח המבוסס על מערכות לא-פורמליות שאינן מוסדרות בחוק . ( 3 ) מ ב נ ה ה ר ג ו ל צ י ה ע ל ה ש ל ט ו ן ה מ ק ו מ י מבנה הרגולציה על השלטון המקומי הוא אחת משאלות המפתח בנושא מסגרת היחסים בין שני רובדי השלטון, שכן מערכת היחסים שבין הממשלה לרשויות המקומיות מתנהלת בעיקר באמצעות תפקידם של משרדי הממשלה כרגולטורים המפקחים על השלטון המקומי . מחקר זה מצביע על היבטים רבים שבהם הרגולציה בישראל בהקשר של השלטון המקומי משקפת תפיסה ריכוזית וחריגה מאוד יחסית לעולם הדמוקרטי המפותח . להלן העיקריים שבהם : א . מקור הרגולציה והיקפה התפיסה המקובלת בעולם הדמוקרטי היא שמקורם של כללי רגולציה המושתים על השלטון המקומי צריך להיות מעוגן בחקיקה ראשית או בתקנות . לעומת זאת, בישראל יותר ממחצית מן הממשקים שמשרדי הממשלה ויחידות הסמך מנהלים מול השלטון המקומי מתוקף תפקידם כרגולטורים אינם מתקיימים מכוח חקיקה או תקנות, אלא מכוח נהלים פנימיים, רובם חוזרי מנכ"ל . נוסף על כך, בישראל נוצרה מציאות של רגולציה שאינה מעוגנת בנהלים אלא מבוססת על תקצוב : יותר מ- % 85 מהתקצוב הממשלתי של הרשויות הוא ייעודי ( "צבוע" ) . מנגד, במרבית המדינות החברות באיחוד האירופי ו / או OECD-ב התקציב הממשלתי לרשויות הוא ברובו לא-ייעודי . במצב הנוהג בישראל התקצוב הממשלתי הופך לכלי של השלטון המרכזי להכוונת מדיניות ולקביעת רגולציה לשלטון המקומי . אינדיקציה מסוימת להיקף הנרחב של הרגולציה המוחלת על השלטון המקומי בישראל מבוססת על האינדיקטור שבמדד האוטונומיה המקומית ( LAI ) הבוחן עד כמה השלטון המקומי רשאי לקבל החלטות סופיות על משימותיו — כלומר, עד כמה מקבלי ההחלטות ברשויות המקומיות מחויבים להתייעץ ולבקש אישור מדרגים גבוהים קודם לקבלת החלטה כלשהי . מתוך 41
|
|