|
|
עמוד:9
קותי | 9 "אני אמנם מתל אביב אבל כבר טיילתי הרבה," משיב קותי . "יחד עם אבי הגענו לקצוות הארץ — לנגב, מדבר יהודה, שכם וחברון . " הוא משנה נושא . "ממתי אתה בהגנה ? " "מגיל שלוש," הצעיר שמולו מחייך אליו מאוזן לאוזן, ושיניו הלבנות נחשפות לנוכח המהתלה המשולבת בתשובתו . "כשפרעות תרפ"ט התרחשו בירושלים, אפשר לומר שהצטרפתי, גם אם לא ממש מבחירה . " עתה הוא נהיה לדובר . מתאר ומפליג על החיים בירושלים, חוויותיו בפלמ"ח, מחשבותיו השונות . משתמים דבריו, נזכר קותי לשאול . "איך אמרת שקוראים לך ? " שוב מצטייר חיוך על שפתיו של חברו החדש, לא בגלל השאלה אלא כי נהיר לאלו השניים שזו תחילתה של ידידות ארוכה . "שמי רחבעם, אבל הכינוי שנתנו לי הוא גנדי . " מתחת למעטה המחוספס של קותי, מסתתרת נפש רגישה . הוא לא ישכח * עת הוא מפקד חסימה באחת את הקרב הראשון שלו, ב"ליל וינגייט", ההצטלבויות של רחוב רשפון ( כיום שדרות קק"ל ) וכיתתו מוצאת עצמה בחילופי אש עם משוריין בריטי . בבירור ובזעזוע הוא זוכר את הפעם הראשונה שהרג אדם . בראשית הקרבות של מלחמת השחרור יוצא קותי עם חוליית סיירים לבחור מקום מארב על כביש ירושלים . ליד אבו כביר, בדרך חזרה, בתוך פרדס עבות, נתקלת החוליה פנים אל פנים בשלושה חברי כנופיה . המרחק הוא של מטרים בודדים . * שמה של אחת הפעולות הנרחבות של תנועת המרי העברי . בלילה שבין ה- 24 ל- 25 במרס 1946 יצאו פעילי "ההגנה" ופלמ"ח להוריד מעפילים בחוף תל ברוך, במטרה ליצור הפגנת כוח פומבית של הכוח המגן . מבחינה מעשית הפעולה נכשלה : האונייה התגלתה טרם שקרבה אל החוף . אולם המבצע היה אפקטיבי במונחים של יחסי ציבור לתנועת המרי — הוכחה ליכולת "ההגנה" לתכנן ולבצע פעולות בקנה מידה גדול .
|
|