|
|
עמוד:13
סקירת ספרות — החברה הערבית והשינויים המתרחשים בה 13 אישיות . צעד זה נועד להבטיח את המשך שלטון הרוב היהודי במדינה ואת הגדרתה כמדינה יהודית ( לביא, 2016 ; ססר, 2016 ) . מגמה זו אף התחזקה בהעברת חוק הלאום בכנסת ב- ,2018 אשר הגדיר בצורה חד-משמעית את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי . הגדרה זו סותרת את עקרונות הבסיס של מגילת העצמאות, שעליהם הושתתה מדינת ישראל, לפיהם יתקיים שוויון זכויות בין אזרחי המדינה ללא הבדל דת או לאום . העברת החוק ערערה עוד יותר את תחושת השייכות של ערביי ישראל למדינת ישראל . בעצם שייכותם לעולם הערבי-מוסלמי נתפסים האזרחים הערבים בישראל על ידי היהודים כמי שמזדהים עם אויביהם המרים ביותר, ולכן כעוינים את מדינת ישראל ( ססר, 2016 ) . החשש של היהודים שהערבים הישראלים יפנו נגדם גדול, ולכן אלו מהווים איום עבורם, תחושה אשר משמשת לישראל הצדקה לאפליה ולאי-מתן זכויות כלפיהם ( עלי, 2014 ) . זה גם היה הרקע ליצירת המנגנון של המשטר הצבאי עם קום המדינה, אשר היה אחראי לשלוט ולפקח על חיי האוכלוסייה הערבית בישראל כדי לוודא שהיא אינה מהווה איום למדינה . המשטר הצבאי התקיים עד סוף ,1966 חדר לכל תחומי החיים האזרחיים של ערביי ישראל והפך לכלי שליטה פוליטי, כלכלי וחברתי של המדינה . המשטר הצבאי היה מיועד בתחילה לשטחים שכבש צה"ל במלחמת העצמאות והיו מיועדים לפי תוכנית החלוקה למדינה הערבית . בהתאם לכך הוקמו שלושה אזורי ממשל צבאי : בצפון הארץ, באזור המשולש ובדרום — באזור הנגב . מטרות הממשל הצבאי היו לשמש גורם מרתיע מפני פעולות עוינות נגד ישראל, למנוע זרימה המונית של פליטים ולשמור על השליטה היהודית בשטחים אלה . כלפי חוץ ניסתה הממשלה הישראלית להציג את היתרונות של הממשל הצבאי ואת הדרך שבה האזרחים הערבים מרוויחים ממצב זה . אך בפועל, ערביי ישראל היו צריכים באותם שנים להתמודד עם מגבלות תנועה ( עוצר ) , מצב כלכלי קשה ותחושת מצור . המשכיות מצב זה לאורך שמונה-עשרה שנה יצרה את הבסיס לאפליה ולניכור של ערבים ישראלים ולתחושתם הקשה שהיחס אליהם במדינה היא כאל אזרחים סוג ב' ( אוסצקי-לזר, 2002 ) . אחרי מלחמת ששת הימים ( 1967 ) ופתיחת גבולות הקו הירוק, חידשו ערביי ישראל את הקשר עם בני עמם בגדה המערבית ובעזה . בעקבות זאת, הם התחילו לתפוס את עצמם יותר ויותר כחלק בלתי נפרד מן
|
|