|
|
עמוד:13
13 מבוא את האירועים ההיסטוריים אלא 'זוכר' אותם כחלק מקולקטיב, הוא לומד עליהם 11 מסוכני זיכרון המעצבים ומנחילים אותם . בתקופת 'כינון האומה' נועד לזיכרון הציבורי חלק חשוב בעיצוב ה ז ה ו ת ה ל א ו מ י ת . הזהות הלאומית היא האופן שבו החברה רואה את עצמה והיא 12 משום כך, משקפת את האתוס ואת הנורמות הרווחות בחברה בתקופה מסוימת . הזיכרון הציבורי, המאבק לעיצובו והתמורות שחלו בו יכולים להעיד על הזהות הקולקטיבית ועל יחסי הכוחות בין הגורמים השונים שפעלו, ועודם פועלים, 13 לעיצוב הזהות הקולקטיבית . נקודת המוצא של מחקר זה היא שהזיכרון הציבורי והמיתוס מייצגים שניהם סיפור היסטורי בעל משמעות סמלית, ועל כן המחקר יעשה שימוש בשני המונחים 14 עם זאת, תיעשה הבחנה בין המונח 'מיתוס' כרכיב שללתיאור תופעה דומה . הזיכרון הציבורי לבין המונח 'זיכרון ציבורי' המתאר מכלול של אירועים מיתיים . המונח 'מיתוס' ישמש במובן של ‘Legend’ ( אגדה ) ולא ‘Myth’ , שמתפרש פעמים רבות כאירוע לא אמיתי . כלומר, השימוש במונח 'מיתוס' אינו בא לערער על אמיתות העובדות שעליהן הוא מתבסס, אלא מתייחס אל המיתוס כאל סיפור היסטורי בעל משמעות סמלית לחברה הזוכרת, והקולקטיב רואה בו רכיב של זהותו . החל משנות השמונים של המאה העשרים קיימת בעולם המערבי התעניינות גוברת והולכת ביחסים שבין היסטוריה לזיכרון . לעיתים קרובות עבר ה דג ש 15 אולי בדיון ההיסטורי מן העיסוק בעבר עצמו לדיון בדרכי ייצוגו של העבר . הסיבה לכך היא השיח הפוסט-מודרני וריבוי הנרטיבים שהטילו ספק ביכולתם של 11 גלבר, זיכרון ותעמולה, עמ' 299 - 306 ; שפירא, היסטוריוגרפיה וזיכרון, עמ' 9 - 10 ; בר-און, לזכור ולהזכיר, עמ' 13 ; לה גוף, היסטוריה וזיכרון, עמ' 5 ; בקר, כל אדם, עמ' 247 . 12 על חלקו של הזיכרון הציבורי בעיצוב הזהות הלאומית היהודית ראו : שפירא, השואה, עמ' 15 - 16 ; אייזנשטדט וגיסן, הבניה ; פרידמן, מיתוס . 13 בר-און, לזכור ולהזכיר, עמ' ,15 28 ; ליבליך, כפר עציון, עמ' 479 ; לה גוף, היסטוריה וזיכרון, עמ' 51 - 54 ; סמואל ותומפסון, המיתוסים, עמ' 20 - 21 . 14 גלבר, זיכרון ותעמולה, עמ' 306 . 15 שם, עמ' 347 - 348 .
|
|