|
|
עמוד:13
13 חיים בשפה, חיים בתשוקה אסתר : בוא נבחן זאת דרך המקרה הקיצוני של סוציופתיה, הפרעה נפשית המאופיינת בחוסר מצפון . יהודה : סוציופת הוא מי שלא כפוף לאינטרס של מישהו אחר . אין לו חוק . ואמנם, קטונתי מלשפוט אותו . אני רק צריך להיזהר ממנו . אסתר : כלומר, אין לך שום יחס ערכי לפסיכופתיה — היא לא רעה ולא טובה בעיניך — בדיוק כפי שאין לך עמדה ערכית כלפי כל תופעה נפשית אחרת . אולי מוטב לומר : זוהי בחירה ככל בחירה אחרת . יהודה : נכון . אסתר : זוהי תביעה מעצמך, כפסיכואנליטיקאי, להיות משולל עמדה ערכית . יהודה : כן . אסתר : זו תביעה שספק רב אם ניתן לעמוד בה . יהודה : אכן, פעמים רבות אני לא עומד בה . אסתר : התביעה שלא לגנות דבר, שלא להעדיף דבר על פני דבר אחר . יהודה : פעמים רבות איני עומד בה . אסתר : אוקיי, מה זה אומר ? יהודה : יש גבול סובייקטיבי שלי, עד כמה אני יכול לעמוד באתיקה הזו . אבל אני עדיין מחזיק בה, גם אם אני לא עומד בה . אסתר : האתיקה הזאת היא סוג של מוחלט ? יהודה : כן . זוהי אתיקה שמסתכלת על החוק כעל פיקציה . למשל, כאשר מדובר על חינוך ילדים לשמירה על החוק — אני בעד לשקר להם, לומר להם שיש חוק . ואז, בשלב מסוים, להודות בעובדה שזהו שקר, כדי לשחרר אותם . אסתר : כן : לחנך אותם כך שיכבדו את החוק אבל אחר כך שתהיה להם החירות להיפרד ממנו או לבחור בו .
|
|