|
|
עמוד:12
12 יהודה ישראלי, אסתר פלד בדידות היא מצבו של אדם שאין לו חברים . יתמות היא מצבו של אדם שאין לו הורים . אסתר : אוקיי . כן ; יש לבחור ללא עזרת ההורים . . . יהודה : ללא הורים, משמע ללא סמכויות שיגידו לנו מה נכון . ללא קריטריון . אסתר : ובכן, בסופו של דבר : ללא אני עליון . יהודה : לכן גם הספר הזה, אי – אפשר שתהיה בו אמירה מה נכון ; יש בו הצעות מה כדאי . אסתר : אומר עכשיו דברים אחדים באשר לרושם שלי ממה שנאמר עד כה . ומתוך מה שאומר אגזור את השאלה הבאה : דווקא למרות הניסיון לעבור מן המוחלטות של המסמן "נכון" אל הגמישות והחופש שבמסמן "כדאי" — אני מוצאת ממד של הרמטיות, של ודאות יתרה, בדברים שלך . אף שאתה מייצג עמדה פוסט – מודרנית, כלומר עמדה שנמנעת מלהצהיר הצהרות של אמת אחת, של ידיעה באשר ל"נכון", יש בדבריך הצהרה ודאית באשר ל"כדאי" . ראה : אמנם אין אמירה מה נכון, אך יש בהחלט אמירה מה כדאי . באשר לי, קודם כול המרחק ביניהם — בין הנכון לכדאי — לא לגמרי ברור לי . אתה אומר : אין אמת מוחלטת, כל אדם צריך לבחור את האמת שלו, האמת של התשוקה שלו . בהחלט יש כאן עמדה חד – משמעית לגבי ה"כדאי" . יהודה : כן ; יש דברים שאני אומר שכדאי . אסתר : אתה מדבר על איזה חופש מוחלט במובן האידיאולוגי של מה שאתה מציע ; כי "כדאי" משמעו שאין הכרח, שאין בחירה מובנת מאליה, אין משהו שהוא טוב יותר מאחר . ובזה קשה לי להאמין . יהודה : אם כך, אגיד זאת בצורה מדויקת יותר : חוק — שהוא המסמן של ה"טוב" וה"נכון" — גם הוא אינטרס של מישהו, ולכן אינו מייצג אמת מוחלטת .
|
|