|
|
עמוד:12
12 יצחק ( איציק ) פלג שימצאו בו כלים ורעיונות ליישום חוויתי של הצו "והגדת לבנך" בחגי ישראל . הגישה החיובית של ספר זה, המבקשת, כאמור, לחפש אחר 9 אינה מתעלמת מהמתחים הקיימים בחברה ובתרבות המשותף, שלנו ואינה מנסה לטשטש אותם . על פי מסקנות הספר, יש להביט במחצית הכוס המלאה . הבדלים ומתחים קיימים . השאלה היא איך מתמודדים אתם . בהמשך נראה באיזה אופן הספר מתמודד עם המתחים הבאים : - המתח בין "אחידות" לבין "פלורליזם" - המתח בין זהות אישית לבין זהות קולקטיבית קיבוצית - המתח בין זהות לשייכות - המתח בין "היסטוריה" לבין "זיכרון היסטורי" - המתח בין מה שעלינו לזכור ולהזכיר ובין מה שאין לזכור - המתח בין הגישה הקורבנית ( כלפי העבר שלנו ) ובין הגישה הריבונית ( בהווה ובעתיד ) 10 בין זיכרון משמח ובין זיכרון עצוב ומעציב - המתח 9 . לא ניתן לכפות את הרצון להשתייך ולחפש את המשותף . עובדה היא שישנם בחברה הישראלית חילונים אתאיסטים שאינם רואים בחגים חלק מהמסגרת התרבותית שלהם . יש לקוות שהקיצוניים — הדתיים החרדים מזה והחילונים ה"חרדים" מזה — לא יפסחו על קריאת ספר זה ואף ימצאו בו עניין . 10 . המתח הזה מצריך הבהרה : אכן, חגי ומועדי ישראל משקפים את המתח שבין שמחה לאבל . ריבוי מועדי העצבות בחגי ישראל מעורר את השאלה החינוכית בדבר המעמסה הרגשית שמורשתנו מטילה על החוגגים . קיים הרושם שישנם יותר מדי ימי אבל וצום בתרבות שלנו . המתח הזה בין עצבות לשמחה מגיע לשיאו, לדוגמה, במעבר מ"דמעות העצבות" ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ל"דמעות השמחה" ביום העצמאות . אין כל כוונה לשנות את לוח השנה העברי וגם לא לבטל ימי אבל וצום קיימים . אין להתעלם מהסבל שעבר עמנו . להפך,
|
|