|
|
עמוד:14
ברק אובמה, דונלד טראמפ וג'ו ביידן . לא הייתי העיתונאית היחידה בבירה האמריקאית שהרגישה ששנות טראמפ בבית הלבן, בניגוד לקודמיו, היו מסע של טירוף מלווה בכאב פיזי ונפשי : החרדה למוצא פיו, לציוציו העצבניים, להשתלחויותיו . להתעורר בבוקר ולדעת שכל ציוץ של הנשיא על הצג שלי מיד יהפוך לכותרת, לסערה או למהומה, ובכל פעם שנדמה היה שהגיע לשפל ונמוך מזה כבר לא ניתן לרדת, הגיעה עוד תחתית ונפערו עוד בורות . וכל יום היה אפוף באש להבה, ורעש וצלצולים עד שקשה היה לנשום, והבטן היתה מתכווצת . השאלות שצצו בראש מדי יום, לפעמים מדי שעה : במי הוא יבעט, את מי ישפיל, איזה צו מטורף יוציא הפעם ונגד מי . האם יורה להפציץ בנשק גרעיני את הסופות הטרופיות המתקרבות לארצות הברית כדי לעצור אותן ? או לשתות אקונומיקה כדי להשמיד את הקורונה ? כעיתונאית ישראלית ‑ אמריקאית, עקבתי מקרוב אחר ההחלטות שקיבל ברפיון שכל, או בהבלחה של רגע ללא מחשבה תחילה, ללא עבודת מטה, מתוך בוז למדענים, למומחים, לאנשי צבא וביטחון, החלטות שהשפיעו באופן מדאיג על ארצות הברית ועל ישראל, על יציבות העולם ועל היציבות הנפשית של אלו שצפו בו משתאים, כלא מאמינים שהליצן שנחשב לקוריוז טיפס כל כך גבוה . בספר הזה ניסיתי לבנות פרופיל של הנשיא דונלד טראמפ, שהדליק את מדורת השנאה הגדולה ביותר בארצות הברית בעת המודרנית, ולשרטט קווים לדמותם של האנשים שמהם שאב את כוחו האלקטורלי והפך אותו כוח להשחית . המסע המרתק והמפחיד לאורך קו השבר, עמוק לתוך המארג האנושי המגוון של אמריקה, במשך ימים ולילות, אִפשר לי להבין עד כמה עמוק הבקע, כמעט בלתי ניתן לגישור, ולפיכך מחליש את אמריקה . הספר הזה הוא הסיפור של כמעט מחצית אמריקה, ששפתה הפכה להיות דיאלקט טראמפיסטי של בריונות, גזענות ושנאה בוערת . המחצית הזאת ממשיכה לדבר אותה גם אחרי שהוא הלך . דוברי הטראמפיסטית אינם קבוצות זניחות בשוליים ‑ מחצית אמריקה לא הולכת לשום מקום . הם ממתינים למלך דונלד הגדול שהבטיח לחזור, ואיתו או בלעדיו, הם ערוכים וחמושים לצאת למלחמה . וגם בחצי השני של אמריקה לא מתכוונים להירדם עד הבחירות הבאות, לא השחורים ולא ההיספאנים . הם נמחצו מספיק, כך גם זכויותיהם, והם 14 הקרב על אמריקה
|
|