|
|
עמוד:10
10 | ש י ח ה בעקבות ה- essai שטבע מונטיין מלשון essayer , לנסות, נגזרה גם ה"מסה" שבפינו מן השורש נס"ה : מסה היא ניסיון לבחון ולהעריך נושא מסוים בעיון אישי . אולם בו בזמן בעברית "מסה" היא גם ניסיון שיש לעמוד בו, מבחן . יחד ובהשלמה דומה ששני מובניה של המילה חושפים את האתגר שלוקחים על עצמם מחברי מסות — אתגר מורכב, שהוא גם עיוני וגם דיאלוגי : מצד אחד עליך להעלות ולבחון עיקרי ידע בנושא העומד לעיון ואף להוסיף תובנות חדשות משלך, ומצד שני — עליך גם למסור את הדברים לקורא באופן שיהיו מובנים, מעניינים, ומתקבלים על הלב . אך גם אם עשית ככל שיכולת לעמוד בדרישות אלה, לא מובטח לך שהדברים יגיעו לכל קורא . לא פעם לא די בכל אלה, משום שהאתגר שמציב המאמר מונח גם לפתחו של הקורא : ככל שנושא העיון פרטני יותר, ככל שהוא מתרכז בתחום ידע ספציפי יותר או מצריך חשיבה תיאורטית יותר, הוא דורש מקוראיו מאמץ קוגניטיבי רב יותר, ולעיתים גם השלמת מידע נחוץ . במישור השיחתי הכותב בוחר אפוא את קהלו בעצם הכתיבה — בתוכן ובאופן שבחר לשיחתו : האם הנושא והרעיונות מורכבים או פשוטים ? האם הכתוב דורש מקוראיו משמעת לוגית ? האם עליהם לפתוח ספר היסטוריה ? מילון ? אנציקלופדיה ? רק מרגע ששנינו, כותב וקורא, נענינו לאתגרים אלה, המאמר עשוי להפוך לקול בשיחתה של התרבות . במובן חשוב שיחתה של התרבות אינה כלי ריק שמתמלא רק בדברים העוברים בין המחבר לקוראיו . זו היא הסביבה שבה דבריו של הכותב נועדים להישמע, אך הם עלולים להישמע על רקע של המולת השוק, במדבר, או במערת הדים . כמוסד תרבות משמעותי דרושים לשיחה כזו שני תנאים נוספים : מסגרת של זמן ומקום, ועניין משותף . מסגרת ועניין אלה אינם טכניים בלבד, כלומר לא די שנקיים במות ראויות ונחלוק באותו אינטרס . מיצוים של המסגרת והעניין המשותף מתאפשר רק כשהחברה מאפשרת ליחיד מידה מספקת של פנאי, חופש דיבור, והשכלה . קבוצה שעתותיה בידיה, שפנויה יותר לפעילויות שאינן הישרדותיות-בסיסיות, היא קבוצה שיכולה להרשות לעצמה יותר אינטראקציה חברתית . אינטראקציה כזו יכולה להיות גופנית או מנטלית, תחרותית או שיתופית, או כל שילוב ביניהן . בכך מבטיחה החברה את הישרדותה לא רק ברמה של מציאת מזון ומחסה אלא גם בפיתוח היכולת לדמיין, להרגיש, לחשוב, ליצור ולתקשר . השיח הוא המאפשר לחברים בקבוצה שיתוף ברעיונות, ברגשות ובדמיון יצירתי, אך רק מתוך קשב והסכמה ניתן להגיע לכלל שיתוף כזה . שיחה היא אפוא גם אמנות השכנוע, וההסכמה שהיא חותרת אליה נוצרת מחשיבתם ומרצונם החופשי של נמעניה . משום כך מיצוי מיטבי של פוטנציאל השיח מתאפשר רק בחברות שיכולות להרשות לעצמן ריבוי של דעות, ורק כשלדעות אלה יש משקל חברתי בכוח או בפועל : אם לחברי הקבוצה המשוחחת יש או יכול להיות כוח השפעה, יש טעם לשכנע אותם בדעתך . כבר ההימנונות הדיאלוגיים של הריגְוֶדה מיענו עצמם לרישים, החכמים הקדומים שדעתם
|
|