פתח דבר — מבטים על מיקומיה של התנועה הרפורמית הישראל

עמוד:12

12 אלעזר בן לולו, עופר שיף בשידור חי והרב האורתודוקסי אף פרסם מכתב התנצלות שבו קבע כי הרפורמים הם אורחים רצויים בשכונה . כפי שאזרחי מסכם זאת, אף שמתקפה אלימה מסוג זה לא חזרה על עצמה, ואף שהתגובה הרפורמית תרמה לקידומה ולביסוסה של התנועה בישראל, התנועה עדיין סובלת מנחיתות בחברה הישראלית, הן בשל מדיניות ההדרה של הממסד הישראלי והן בשל מספרם המצומצם יחסית של חבריה . אפשר לומר אפוא שפרשת המתקפה על קהילת 'כל הנשמה' מסמנת בעת ובעונה אחת גם את התגבשותה של תגובה רפורמית לא מתנצלת שתורמת לביסוס מקומה הלגיטימי של היהדות הרפורמית במרחב הציבורי, אבל גם את הקושי של התנועה לפרוץ את מעגל השוליות והאחרוּת שלה ולהתקבל בחברה הישראלית . אלעזר בן לולו מהדהד הסתייגות אחרונה זאת של אזרחי ומציע לברר מהם נתיבי הפעולה המרכזיים של התנועה להרחיב את אחיזתה בתוך החברה בישראל, הוא מצביע על שלושה : פיתוח קהילתי מלמטה למעלה, יצירה ליטורגית תוצרת הארץ ושיתוף פעולה עם קבוצות מודרות הנאבקות להכרה ( כמו קהילת הלהט״ב ) . באמצעות איתור צרכים מקומיים, הקמת קהילות הנתמכות על ידי קהילות גדולות יותר ושינוי הגדרת התפקיד של מנהיגות רבנית קהילתית לרבנות אזורית, הצליחה בעשור האחרון התנועה להכפיל את היקף פעילותה . כמו כן, שיתוף הפעולה עם ארגוני החברה האזרחית וקבוצות מיעוט שנאבקות בהדרה מוסדית מסייע אף הוא לקהילות התנועה להתמקם כשחקניות פוליטיות בעלות משקל . בכך מבססת התנועה את תפקידה כמובילה של אקטיביזם יהודי שמטרתו לספק מענה ומעטפת דתית לקבוצות שוליים, ותוך כדי כך לאפשר לה עצמה לאשרר את ערכיה הליברליים-אוניברסליים, לחזק את מעמדה הסוציו-פוליטי ולבסס את התרחבותה בזירות שונות בחברה בישראל . אורית קמיר בוחנת את האקטיביזם היהודי שמקדמת התנועה ושעליו כותב בן לולו באמצעות דיון בפעילות המרכז הרפורמי לדת ומדינה, הזרוע הציבורית והמשפטית של התנועה הרפורמית בישראל, וניתוח שלו . קמיר טוענת שיש לבחון פעילות זו על יסוד תפיסת עולמה הדתית-ערכית של היהדות הרפורמית . אפיון זה משווה ממד דתי ליברלי, אמוני וערכי לפעילות . קמיר קובעת שדווקא בהיבט זה של העברת המסרים הערכיים שלה לחברה הישראלית נכשלת התנועה הרפורמית . גם אותם חלקים בציבור הישראלי שמעריכים את תרומתם של ההישגים המשפטיים של התנועה לחיזוק אופייה הדמוקרטי - ליברלי של ישראל, אינם מודעים לכך שמאבקים אלה מבטאים את לִבת היהדות והציונות לפי המשנה הרפורמית . לפי קמיר אם כך, אתגר מרכזי העומד לפני התנועה הרפורמית הוא למצב את הפעילות המשפטית שלה לא רק כפעילות שמבקשת לקדם זכויות אדם וחופש דת, אלא כחלק ממצע כולל להכרה בתנועות דתיות המערערות על המונופול האורתודוקסי ועל הגדרותיו בנוגע לאופי ולגבולות של הקולקטיב היהודי הישראלי . כפי שעולה ממאמרים הקודמים בשער זה, שיתוף הפעולה של התנועה הרפורמית עם ארגונים ומעורבותה במאבקים אזרחיים הוא היבט חשוב במאמציה לבסס את מקומה במרחב הישראלי . דויד ברק-גורודצקי בוחן מקרה מסוג אחר של שיתוף פעולה — לא עם קבוצות שוליים,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא