|
|
עמוד:13
גיליון ,94 סיון תשפ"ג, יוני 2023 13 יחידה 848 המשך מוקד הפעילות המרכזי של היחידה, הענף וה"שופר" – היה צבאות מצרים וסוריה . עד ספטמבר 1973 התנהלו הדברים בשגרה מסוימת, שלא הצביעה על העומד לקרות . התקבלו ידיעות על פעילויות שונות בצבאות – תרגילים, תנועת יחידות, גיוסי מילואים וכדומה, שלא חייבו עדיין לצלצל בפעמוני התרעה לקראת מלחמה . בחודש שלפני פרוץ המלחמה, ובעיקר בשבועיים האחרונים שלפני כן, השתנתה התמונה וראינו את המצרים והסורים משלימים את הכנותיהם למלחמה . מצאנו את עצמנו בתוך קלחת אדירה של פעילות בשני הצבאות, שלא הכרנו בעבר . חשנו איך קצב האירועים ודחיפותם – הולך ומתגבר לקראת מועד הולך וקרב : ראינו את הגברת הכוננות בשני הצבאות ; את קידום הכוחות והאמצעים, כאמצעי הגישור, הן במצרים והן בסוריה ; את קידום מפציצי ה"סוחוי" מבסיס 4 - T , שבמדבר הסורי, לבסיסים קדמיים באזור דמשק – מהלך שתורגל על ידם עוד קודם לכן, והפך לסימן מעיד קרדינלי ; את קידום אגדי הארטילריה המטכ"ליים לחזית ואת תגבור יחידות הארטילריה לאורכה ; את הורדת חטיבת שריון 47 ממרכז סוריה לדרום חזית הגולן ; את קידום מערך טילי הקרקע - אוויר ( טק"א ) למרחב החזית, כך שיוכל לתת מטריית הגנה טובה לכוחות התוקפים ; את השיירות הגדולות והרבות בשני הצבאות, שהעבירו כמויות תחמושת אדירות מהעורף לחזית ; ועוד פעילויות חריגות אחרות, שלא היו בעבר . ראינו את הפעילויות החריגות בחיל הים המצרי, ובכלל זה את יציאת כוח המשימה הימי המצרי בים האדום – למשימה במיצר באב אל - מנדב, תחת הכיסוי שהכוח יוצא לביקור בפקיסטן . ראינו את תרגיל "תחריר 14", שהחל לכאורה בצבא מצרים בתחילת אוקטובר, והבנו שאין הוא דומה כלל לתרגילים דומים שנערכו בשנים קודמות – מהלך שחיקה את שביצעו הכוחות הסובייטיים לקראת פלישתם לצ'כוסלובקיה ( הדבר אושר בדיעבד על ידי ראש המודיעין הצבאי המצרי ) . ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא, בעת ששימש ראש מחלקת איסוף, הִתרה בנו, הקב"רים, בהיותנו בקורס, להיזהר מתרגילים מרמת הדיוויזיה ומעלה, בשל אותה פלישה באוגוסט ,1968 שהחלה בתרגיל והסתיימה בבירה פראג . . . אנחנו נזהרנו, ואילו הוא שכח זאת וממש לא נזהר . . . כל המהלכים הללו נעשו בהתאם לתורת המלחמה, שהמצרים והסורים למדו מיועציהם הסובייטים . וכמובן, היינו עדים לפינוי הבהול של משפחות היועצים הסובייטים ממצרים ומסוריה בארבעה - חמישה באוקטובר, וההסבר החד - משמעי לכך, שקיבלנו מאחד המקורות ממוסקווה בחמישה באוקטובר ( ידיעת "יחמור" ) , היה כי בכוונת מצרים וסוריה לצאת למלחמה . מידעים אלה דווחו על ידי "שופר" למד"ת והדליקו נורה אדומה ביחידה, אך לא בקריה . . . כך התמלאה רשימת "הסימנים המעידים" לקראת המלחמה, בזה אחר זה . אצלנו, לא היה כלל ספק לקראת מה אנחנו הולכים . . . זכורני שמפקד היחידה דאז, יואל בן - פורת ז"ל, ניסה לשכנע את ראש אמ"ן ועוזרו למחקר, גם ביום שישי, חמישה באוקטובר, כי כל המידע המצטבר, מצביע רק על מגמה אחת – מלחמה ! אך הוא לא הצליח לשכנעם – הם דחו אותו בטענה שזה תפקידם ולא תפקידו, וכי הם מבינים טוב יותר את מה שקורה, וכי הסיכוי למלחמה הוא בסבירות הנמוכה ביותר . . . כך הם גם דיווחו לרמטכ"ל, לשר הביטחון ולראש הממשלה . . . אף פעם לא הבנתי איך הם הבינו את הידיעות שדיווחנו – הפוך לגמרי ממה שאני וחבריי ביחידה הבנו . אבל הם היו אלה שקבעו, ואם מישהו חשב אחרת, הרי שידעו להעמידו במקום . . . וכך הגענו לשישה באוקטובר 1973 . כולנו ציפינו במתח ובדריכות לפתיחת המלחמה בשעות הערב, על פי מקור "המוסד", שלימים נחשף שמו, אשרף מרואן , חתנו של נאצר . כשדיווחו לי בסיסי היחידה בסיני ובצפון, בשעה 00 : 14 באותו יום, כי המצרים והסורים פתחו בהתקפה במקביל, חשתי כאילו ספגתי מהלומה חזקה מאוד ממישהו נעלם . דיווחתי על כך מייד למפקד היחידה באינטרקום, בשעה שקִיים דיון להכנות אחרונות לקראת פרוץ המלחמה, שכאמור, ציפינו לה בערב . הרגשתי תסכול קשה ביותר מכך שכל המידע נמצא בידינו, וכי היחידה, שתפקידה העיקרי היה להתריע מפני מהלך כזה נגדנו, עשתה כמיטב יכולתה, כדי לנסות ולחשוף את כוונת מנהיגי מצרים וסוריה והכנות צבאותיהם, אך לא האמינו לאנשיה . במהלך המלחמה עמדו הבסיסים בסיני ובגולן תחת התקפות קשות מהאוויר ומהארטילריה . החרמון נכבש על ידי הקומנדו הסורי, וגם כיבוש תל אביטל היה בתוכניתם . נפילת בסיס החרמון, כבר בתחילת המלחמה, היוותה מכה מורלית קשה ליחידה . המצרים תכננו לכבוש את ג'בל אום חשיבה על מתקניו, ובכללם הבסיס המרכזי שלנו בסיני . כל זאת, במטרה לשתק את מתקני המודיעין והלוחמה האלקטרונית ( קרי, בסיסי היחידה ) של ישראל בסיני ובגולן כבר בהתחלה, במטרה למנוע מצה"ל לקבל מודיעין שוטף על האויב, בהתאם לדוקטרינה הסובייטית . מפקד היחידה היה מודאג מאוד מהאפשרות אני רוצה לציין את נחישותם ועמידתם יוצאת הדופן של אנשי הבסיס בתל אביטל, ובראשם את מפקדם, צור שפי והקצין הטכני אמיר בן - אשר, אשר עשו כל מאמץ שהבסיס ימשיך לפעול ולספק את המידע המשובח שהפיק לצה"ל, תוך סיכון עצמם תחת ההפגזות וההפצצות הסוריות עליהם . אחד הנושאים שהיחידה ניסתה להתמודד מולם ללא הצלחה – היה תנועת כוחות המשלוח מעיראק לסוריה במהלך המלחמה בתוכי נקרעתי . זוהי מלחמה וזה מחירה . חשבתי לעצמי מה היה קורה לו לא הייתי נענה לבקשותיו לרדת לסיני . מי ידע דרכי הגורל . . . לתמונה המתגבשת על ההכנות והצעדים שננקטו בשני הצבאות הערביים לקראת המלחמה . המלחמה ותסכוליה . . .
|
|