מבוא

עמוד:12

12 בניהו טבילה שני המוסדות, ית"ח והישיבה הקטנה, התפתחו מהישיבה הליטאית הקלאסית - מוסד על-אזורי, אליטיסטי וממיין לצעירים שמקדישים את כל זמנם ללימוד תורה ( וספציפית : תלמוד בבלי ) . לימוד הגמרא בישיבה שלא לשם תכלית מעשית של פסיקת הלכה תופס את רוב- רובו של היום, ונלמד בו מספר מצומצם של מסכתות "ישיבתיות" ב"דרך ההבנה" . דרך זו מדגישה הבנה בהירה וניתוח קפדני של שיטות הראשונים והאחרונים בסוגיות הנלמדות, ומאפשרת מידה רבה יותר של חידוש ויצירה לעומת דרכי לימוד אחרות . הית"ח והישיבה הקטנה דומות בעיקרן לדגם הישיבה הליטאית בנוגע ללימוד התורה, אך הבדל משמעותי ביניהן מתקיים בהתייחסותן ללימודים הכלליים . הישיבה הקטנה פועלת לאורו של האתוס התורני הטוטאלי ( "נאָר תיירה", ביידיש : רק תורה ) , ואילו הית"ח מקדישה זמן ומאמץ להקניית ידע במקצועות כלליים ולהיבחנות בהם בבחינות הבגרות . סלע מחלוקת זה היה למקום שבו ניטשה מריבה אידיאולוגית גדולה בשמונים השנים האחרונות . מאז הוקמה ישיבת היישוב החדש בתל אביב ב- 1937 ועד הקמתה של ישיבת נשמת התורה בירושלים ב- 2018 עוררה יוזמת השילוב בין לימודי קודש לחול באכסניה אחת - ודווקא תחת השם המקודש "ישיבה" - התנגדות רבה . זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה התקיימה מסגרת כזו, אך הפיתוי שהיא העמידה בפני תלמידים שעד אז למדו כברירת מחדל בישיבות על טהרת הקודש הביא להתנגדות תקיפה על ידי גורמים שונים בחברה החרדית . מאז לוותה הקמתן של ית"ח חדשות בהתנגדות ובפולמוס . עם זאת, הנימוקים התגוונו והשתנו לאורך השנים, ועיון בהם מאפשר לבצע טיפולוגיה של נימוקי החיוב ( המעטים ) אל מול ההסתייגות והשלילה המוחלטת, ולבחון את תוקפם בנסיבות מגוונות . מחקר זה מזהה חמישה מוקדים של פולמוס : ( 1 ) התנגדות לשינוי באשר הוא, אף אם מדובר בתיקון ושיפור שאינם משנים את המצב מעיקרו, ובכלל זה התנגדות למה שמוצג כ"החזרת עטרה ליושנה"

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר