|
|
עמוד:10
10 מנחם פרי 1911 , הגיב גנסין בקור כשלוין שאלה אותו אם מצא חן בעיניו השיר ששלחה לו, אך עד מהרה, מבלי לבקש את רשותה ואפילו מבלי ליידע אותה, תירגם את השיר לעברית תוך שעיבה אותו, ושילב אותו ב"אצל" שכתב באותם 3 קרוב לארבעים שנה ימים, בלי שום קרדיט למחברת . נחשב השיר הזה - "והיה כי ישוב מנודו" ( עמ' 127 להלן ) - לפאר יצירתו השירית של גנסין . בסיפורו 'כתבה' אותו דינה ברבש, שספק-מתאבדת לבסוף עקב אהבתה הנכזבת לאפרים, גיבור הסיפור . את מעשה-הנבלה של גניבת השיר מחריפה העובדה שציליה, בשמה המפורש, מלוגלגת בפרק הראשון של הסיפור . היא מוזכרת כמי שזינה אדלר, דמות נשית מרכזית, התגוררה עימה בעבר בקייב : "צילי, ריבה קטנונית [ קטנטונת ] ומזורזת מבנות בּוֹבּרוּיסק השחרחרות", נערה ש"היתה בוכייה הרבה בלילות ובוכייה בקול", והיתה "כותבת מכתבים ארוכים ושׂוֹרפתם וחוזרת וכותבת אחרים תחתיהם" [ לאפרים, בן-דמותו של גנסין ] , והיתה מספרת לזינה שותפתה-לחדר - ומשתמע שמהרהורי-לבה - "כיצד אותו אפרים מנשק לה, כשהיא סרה אליו יחידה, לפרקים, וכיצד הוא מנשא אותה בכפיו ומטלטל אותה ומטייל איתה בחדר, כאֵם זו, המטלטלת ומשתיקה את תינוקה" . רוב חייה לא ידעה ציליה שכך כתב גנסין, כי לא ידעה עברית ולא קראה את "אצל" . אילו קראה לא היתה יכולה לא לזהות מיד באותה זינה אדלר את חברתה הקרובה ז'ניה דבורקין, שאותה באמת אספה להיות שותפתה-לחדר בקייב, ואף חלקה איתה את המיטה האחת שהיתה בחדר . והיא גם היתה לומדת מן הסיפור שחברתה הטובה דיברה בה סרה באוזני גנסין . 3 על ההבדלים המהותיים בין שירה של דראפקין לתרגומו-עיבודו של גנסין ראו להלן, בפרק "ונשיקתי תהיה רוצחת" .
|
|