|
|
עמוד:5
כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה, בָּא רוּחַצְפוֹנִית וְנוֹשֶׁבֶת בּוֹ וּמְנַגֵּן מֵאֵלָיו, מִיָּד הָיָה עוֹמֵד וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר . כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר נִכְנְסוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ . אָמְרוּ לוֹ : אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ, עַמְּךָיִשְׂרָאֵל צְרִיכִין פַּרְנָסָה . אָמַר לָהֶם : לְכוּ וְהִתְפַּרְנְסוּ זֶה מִזֶּה . אָמְרוּ לוֹ : אֵין הַקּוֹמֶץ מַשְׂבִּיעַאֶת הָאֲרִי, וְאֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחוּלְיָתוֹ . תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ג ע"ב
|
|