|
|
עמוד:10
10 מ ו מ ח י ת ב ס פ ו נ ג 'ו ל ו ג י ה הלכלוך נתפס כמאיים, ולכן הייתה חשיבות רבה לניקיון כערך חינוכי . הדמיוּן המערבי אפשר להגמוניה להרגיש בעלות ועליונות ושירת את ההיררכיה החברתית שהיא הפעילה . דפנה הירש ( 2002 ) הראתה כיצד שיח ההיגיינה הבדיל בין אשכנזים למזרחים, אקטיביים ופסיביים, וכיצד הסדיר שיח זה את עבודתן של נשים ממוצא אתני אחר כמנקות . האנתרופולוגית מרי דגלס ( Mary Douglas ) הסבירה את ההרחקה לשוליים בטענה שהארגון החברתי נסמך על האבחנה בין טומאה לטוהרה ( דגלס, 2004 ) . לדבריה, לכלוך הוא בבחינת דבר מה שאינו במקומו, ולכן יש בכוחו לאיים על הסדר החברתי, הדתי והתרבותי . דגלס קושרת בין הגוף האישי לגוף הציבורי-הפוליטי ומראה כיצד קבוצות מיעוט שלכאורה אינן במקומן הטבעי נתפסות כ"מלוכלכות" וכמאיימות על הסדר החברתי . בהמשך, ז'וליה קריסטבה ( Julia Kristeva ) פיתחה את תפיסתה של דגלס וטבעה את המונח "בְּזוּת" ( קריסטבה, 2005 ) . מונח זה מתייחס לחלק בתוכנו שאנו דוחים . ות מאיתנו, ממקמים . ות אותו מחוץ ל"אני" ומסמנים . ות אותו כ"לא אני" על מנת להגן על הגבולות שלנו . באופן דומה, הבזוי קיים גם מחוץ לנו, במישור החברתי, ומתגלם במה שנתפס כנחות, מלוכלך ודוחה . העיסוק בבזוי הממשי הוא עוצמתי במיוחד במקרה של ניקוי שירותים . השירותים הם הסמן הממצה ביותר להפרשות הגוף, ללכלוך ולריחות לא נעימים . הבזוי מועבר מהאסלה אל האישה המנקה אותה ועל ידי כך מסמן אותה כבזויה בעצמה . הופעתה החוזרת ונשנית של הבזות המיוחסת לעוזרת הבית מייצרת ידע מדעי כביכול, אשר דן את עוזרות הבית ואת עובדות הניקיון לנמיכוּת ולשוליות קבועה ומהותנית . דוגמה אירונית במיוחד עולה בשירו של נפתלי שם טוב ( יליד 1975 ) , "אימא" ( שם טוב, 2007 ) :
|
|