|
|
עמוד:14
14 תיך נאת האן יופיו של כדור הארץ הוא פעמון של תשומת לב . אם אינכם יכולים לראות אותו, עליכם לשאול את עצמכם למה . אולי משהו חוסם את הדרך . או שאולי אתם כל כך עסוקים בחיפוש אחר דבר אחר, עד שאינכם יכולים לשמוע את קריאתו של כדור הארץ . אמא אדמה אומרת, “ילדי, אני כאן בשבילך ; אני מציעה כל זאת למענך” . זה נכון : קרני השמש, שירת הציפורים, נחלים צלולים, פריחת הדובדבן באביב ויופיין של ארבע העונות – הכול כאן בשבילכם . ואם אינכם יכולים לראות או לשמוע את כל זה, הרי זה מפני שתודעתכם מלאה מדי . האדמה אומרת לכם שהיא כאן ושהיא אוהבת אתכם . כל פרח הוא חיוך של האדמה . היא מחייכת אליכם ואילו אתם אינכם רוצים להחזיר חיוך . הפרי שבידיכם – אולי זה תפוז או קיווי – הוא מתנת האדמה . אבל אם אינכם מכירים תודה, הרי זה מפני שאתם אינכם נוכחים בשביל האדמה, בשביל החיים . כדי לשמוע את קריאתה של האדמה ולהיענות לה, שקט הוא תנאי הכרחי . אם אין בכם שקט לא תוכלו לשמוע את הקריאה שלה : קריאת החיים . לבכם קורא לכם, אבל אינכם שומעים . אין לכם זמן להקשיב ללבכם . תשומת לב עוזרת לנו לעצור את היסח הדעת ולחזור לנשימה שלנו . כשאנחנו שמים לב רק לנשימה פנימה ולנשיפה החוצה, אנחנו עוצרים את מחשבותינו ובתוך מספר שניות אנחנו מתעוררים לעובדה שאנחנו בחיים, שאנחנו נושמים פנימה, שאנחנו כאן . אנחנו קיימים . אנחנו לא בלתי - קיימים . “אההה”, מתבהר לנו, “אני כאן, בחיים” . אנחנו מפסיקים לחשוב על העבר, אנחנו מפסיקים לדאוג לעתיד, אנחנו ממקדים את כל תשומת לבנו בעובדה שאנחנו נושמים . הודות לנשימה המודעת שלנו אנחנו משלחים את עצמנו לחופשי . אנחנו חופשיים להיות כאן : חופשיים מחשיבה, מחרדה, מפחד ומהישגיות יתר . כשאנחנו חופשיות, אנחנו יכולות להיענות לקריאתה של האדמה : “אני כאן . אני ילדתך” . אנחנו מזהות שאנחנו חלק מהפלא . ואנחנו יכולות לומר “אני חופשיה : חופשיה מכל מה שמונע ממני להיות לגמרי בחיים . ואת יכולה לסמוך עלי . ”
|
|