|
|
עמוד:15
על משוררי התהילים בבית המקדש, גם אם המלחין חילוני למהדרין והזמר הוא בעצם זמרת - כל אחד מאלו אומר לטוינבים למיניהם בעולם כולו : עם ישראל חי . ממש לא מאובן . הזהות שלי פשוטה . אני יהודי ציוני החי בארץ ישראל ואני אזרח מדינת ישראל . אני חי על דעת הנס . איני זקוק להתכנסות של 50 ממנהיגי העולם בירושלים ב"יום השואה הבינלאומי" כדי לזכור יום יום את התהומות והאפר מהם עלינו . ובתוך שלוש שנים מהיום שבו כבו תנורי המשרפות זכינו להקים מדינה עצמאית, שחררנו את ארץ ישראל המערבית, מהירדן לים, מכובשיה הזרים, ובתוך 70 שנה השלמנו כאן את מניין היהודים שנרצחו שם, והמדינה חזקה ומשגשגת . אני לא זקוק למנהיגי העולם הבאים לירושלים ומתחייבים שלא לשכוח ולהילחם באנטישמיות, אבל לפעמים צריך לרגע גם נקודת מבט רחוקה כדי להעריך את המחווה - נשיא גרמניה, גוי פרוטסטנטי, שהגיע ל"יד ושם" בירושלים, ובירך בעברית "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" . ואני יודע כי בעצם אנחנו הם האמורים לברך . אנחנו שלא זכינו אמנם לנקום דמם של הנרצחים, אבל ראינו בעינינו שלישיית מטוסי קרב של חיל האוויר טסה מעל פלנטת האפר אושוויץ . אבי, עליו השלום, ישראל אלדד, הצליח לצאת משם . עלה ארצה ב 1941 ומייד התייצב לפקודתו של אברהם שטרן - יאיר, מחולל לח"י . אחרי שיאיר נרצח, נמנה אבי על שלושת חברי מרכז לח"י . כל משפחתו נשארה שם והושמדה . והוא זכה להילחם למען גירוש הבריטים מהארץ ולמען הקמת המדינה, ויחד איתו עליתי להר הבית ביום הגדול ההוא, במלחמת ששת הימים, כשנכבש ההר ואוחדה העיר ושוחררה הארץ . איך לא אחיה יום יום בתחושת הנס ? לכאורה, כבר באתי אל המוכן . נולדתי כאזרח ישראלי . כילד חשבתי שהחמצתי את ההזדמנות להילחם למען עם ישראל וארץ ישראל, ועל המרפסת בבית הוריי בשכונת רחביה השלווה בירושלים המחולקת הקמתי עם חבריי חוליית פרטיזנים שנלחמה בגרמנים ביערות ברוסיה . אבל מהלך ההיסטוריה היה על דעת הנס הנכסף | אריה אלדד 15
|
|