|
|
עמוד:14
14 גידי איפרגן התודעה הסובייקטיבית הלוקה בבערות יוצרת שנִיוּת, מגנה עליה ומנציחה אותה, הן במישור הקוגניטיבי המודע והן בזה הלא – מודע . האמת השלישית היא שאפשר לשים קץ לסבל ולפתור אותו, והאמת הרביעית היא שיש אמצעים לעשות זאת - הדרך האצילית בעלת שמונת האיברים . מטרתה של דרך זו היא לגרום למאמין להיווכח בטבעו האמיתי, ובכך לשים קץ לתפיסותיו השגויות ולמכאוביו . כל זאת בדיוק כמו החולם המבין באחת שהחוויה היא רק חלום, וחווה תובנה עמוקה המשחררת אותו מהתפיסה השגויה של ממשות החלום ומהחרדה שחש בעטיה . אלא שֶלּוֹנְגְּצֶ'נְפָּה שולל כל פעילות משום אי – יכולתה לחולל את הידיעה המשחררת, בדיוק כפי שאי – אפשר ללחוץ על מתג כלשהו שיעורר וישחרר את החולם מסיוטו . אם כך, נראה שגישה זו עומדת בניגוד מוחלט לגישת הבודהיזם הקלאסי באשר לדרך שבה יש להשיג את הידיעה המשחררת או לגעת בטבעה האמיתי של התודעה . הדרך הבודהיסטית הקלאסית בעלת שמונת האיברים כוללת שורה של דיכוטומיות ששורשיהן נעוצים בקיום המותנה של הסובייקט בעל התודעה האמפירית, תודעה התופסת את המציאות באופן שגוי וחלקי . הדיכטומיות הן אמצעים ומטרה, סיבה ותוצאה, סובייקט ואובייקט, כאן ושם, הווה ועתיד ומוסרי ולא מוסרי . הסובייקט השואף לשחרור על פי דרך זו תופס את השחרור כאובייקט, ופועל בהווה על פי הדרך הבודהיסטית הקלאסית כדי להשיגו בזמן כלשהו בעתיד . מההיבט הפסיכולוגי של הבודהיזם השחרור הוא אותו מרחב מנטלי ריק וצלול המציג את עצמו בעת מגע עם אובייקט, עוד לפני שתהליכי ההמשגה והרגשות הנלווים להם מתעוררים בתגובה לאותו אובייקט . השהייה במרחב כזה היא חוויה משחררת . מההיבט הפילוסופי, באותו מרחב מנטלי ריק וצלול מתחוללת התמזגות בין האובייקט לסובייקט . התמזגות זו מבטלת את הקיום הדואליסטי המותנה ומשחררת את המתרגל ממנו . התמזגות זו היא מעבר
|
|