|
|
עמוד:12
12 גידי איפרגן מדיטציה, ללא פעולה או פרי כלשהם, המצב של המנדלה המיוחדת מושלם מעצמו [ . . . ] תודעה העסוקה בשאיפה [ לשחרור ] לעולם לא 1 תהא משוחררת . [ בעצם ] העיסוק בחיפוש, המחפש מאבד את דרכו" . הכוונה שבבסיס השלילה של לוֹנְגְּצֶ'נְפָּה ברורה : את המודעות הטבעית - ריקה וחסרת זהות - אי – אפשר להשיג על ידי שיטות אימון השייכות לעולם הטנטרה, הכה מוערך בבודהיזם הטיבטי . שיטות אלה מאכלסות את תודעת המתרגל כתהליכים מנטליים מורכבים, בין שהם קשורים בתרגול הרוחני ובין שבחיפוש אחר החוויה של הטבע האמיתי של תודעתו . עצם השאיפה להיווכח במודעות הטבעית עשויה להסיט את המתרגל מתפיסה ישירה של המציאות ומראייה צלולה שלה, כפי שהיא . המבוכה שלי גברה משגיליתי שלאחר שלילה עקבית וחוזרת של סדרת תרגולים רוחניים, השייכים למסורת הבודהיסטית – טיבטית, לוֹנְגְּצֶ'נְפָּה המליץ למעשה על תרגולים ממוקדי מטרה : היוגה של הגורו, שבה המתרגל ממקד את תודעתו בדמותו של הגורו שלו ושואף למזג את תודעתו עם תודעת הגורו ; שינון מנטרות תוך כדי הַחְזָיָה של ישויות שמימיות ; מדיטציה על מנדלה, שהיא תרשים סימבולי מיסטי ; וחקירה של התודעה והתחקות אחר 2 כיצד אפשר להבין את הסתירה בדברי לוֹנְגְּצֶ'נְפָּה, בין שורשיה . שלילת התרגול הרוחני להמלצותיו לתרגול ? כיצד אפשר להבין את סדרת הפעילויות שלו, הכוללת לימוד, כתיבה, התבודדות והקמה של מרכזי לימוד, לאור טענתו שכל פעילות המכוונת להשגת הידיעה המשחררת היא חסרת תועלת ? בשלב זה החלטתי לחקור את הקשר בין הידיעה המשחררת לתרגול הרוחני, ובעיקר להבין את שלילת התרגול הרוחני ואת הצגתו כחסר תועלת : לשרטט את גבולותיה של השלילה, לבדוק את תכליתה ולהבהיר את מניעיה אצל לוֹנְגְּצֶ'נְפָּה . אולם לפני כן, מן הראוי שאציג את ההקשר הכללי של השלילה בבודהיזם לצד מושגים בסיסיים מעולם הבודהיזם .
|
|