|
|
עמוד:10
10 גידי איפרגן בזהות שלי, המעניק משמעות לחיי . לכן לנוכח טענה זו, שגובתה בנימוקים תקפים והגיוניים, הרגשתי שהאדמה נשמטת מתחת לרגליי . בעקבות זאת מצאתי את עצמי בשיח מתגונן שבו העליתי טיעונים נגדיים שחלקם היו הגיוניים אף הם . למשל, אם העיסוק ביוגה ובמדיטציה הוא חסר תועלת בכל הנוגע לשחרור, מדוע אתה עוסק במדיטציה בודהיסטית ומלמד אותה, כשבראש מעייניך עומד השחרור ? ובכל זאת נשארתי חסר מנוחה, מכיוון שלא הצלחתי להתגבר על הקושי בטענתו או לסתור אותה . תחילה ניסיתי לומר לעצמי שהיעדר הקשר בין אימון רוחני לשחרור הוא רק מסקנה של תרגיל אינטלקטואלי, המנותק מהיוגה ומהמדיטציה הבודהיסטית, ושבחיים אימון רוחני ושחרור קשורים בהחלט . בהמשך התנדנדתי בין שתי הגישות המנוגדות, שאין - או שיש - בכוחם של תרגולים רוחניים להביא לידיעה המשחררת . אולם השאלה המסתורית הנוגעת לקשר בין הדברים, והמתח הנלווה לה, הוסיפו לטרוד את מנוחתי . במהלך לימודיי נתקלתי שוב בשאלת הקשר בין תרגול לידיעה משחררת כשקראתי בטקסט הבְּרָהְמָה – סוּטְרָה 4 . 1 . 1 את תשובתו, השערורייתית בעיניי, של שַׁנְקָרָה, הודי בן המאה ה – ,8 ליריבו . שַׁנְקָרָה טען שאותה ידיעה, שיש בה כדי להסיר את התפיסות היחסיות והשגויות ולהוביל לזהות האמיתית של הדברים, איננה תלויה בפעילות מנטלית או פיזית, לרבות מדיטציה, שהיא בבחינת פעילות מנטלית . בתשובתו הוסיף שאם שחרור היה מושג על ידי פעולה כלשהי, אזי היה כפוף למרותם של הגוף, של החושים ושל התודעה ומשום כך היה יכול לשנות את ממדיו לפי הדרך והטווח של פעולתם או "רצונם" . שחרור אמיתי, לעומת זאת, הוא הזהות הנצחית שבין אַטְמָן, הטבע העצמי האמיתי של האינדיבידואל, לבְּרָהְמָן, המציאות האמיתית האבסולוטית שאינה תלויה בדבר, הבסיס שעליו ארוג עולם התופעות . בתשובה זו יש כדי לייאש את
|
|