|
|
עמוד:14
14 דוד רטנר סקירה של מצבם החברתי והכלכלי של יוצאי אתיופיה בישראל בתחומי הדיור והתעסוקה מגלה כי מדובר בקהילה מוחלשת . לדוגמה : כ- 66 אחוז מיוצאי אתיופיה מתגוררים כיום בדיור קבע שבבעלותם . כ- 30 אחוז נוספים מתגוררים בשכירות והשאר בדיור ציבורי ובמרכזי קליטה . בעוד ששיעור המתגוררים בדיור שבבעלותם דומה מאוד לשיעור המקביל בכלל האוכלוסייה, הרי שצפיפות המגורים גבוהה יותר מאשר בכלל האוכלוסייה ( 3 . 1 נפשות לחדר, לעומת 8 . 0 באוכלוסייה כולה ) , ואילו הערך הכספי הממוצע של הדיור שבבעלותם נמוך בהרבה מהממוצע בכלל האוכלוסייה ( 520,000 ש"ח לעומת 1,270,000 ש"ח בהתאמה ) ( הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 2012 ) . דוח של מכון ברוקדייל משנת 2010 שניתח נתונים של הלמ"ס מראה ששיעור התעסוקה בקרב יוצאי אתיופיה בגילי 22 - 64 עומד על מעט יותר ממחצית ( 55 אחוז ) , לעומת 72 אחוז בקרב כלל האוכלוסייה היהודית . עוד מראה הדוח כי שיעור העובדים הבלתי מקצועיים בקרב המועסקים גבוה במידה ניכרת בקרב יוצאי אתיופיה בהשוואה לכלל האוכלוסייה היהודית ( 37 אחוזים לעומת 7 אחוזים, בהתאמה ) , וכי שיעור המועסקים בקרבם שהם בעלי משלח יד אקדמי, חופשי או ניהולי נמוך במידה ניכרת יחסית לכלל האוכלוסייה היהודית ( 10 אחוזים לעומת 40 אחוזים, בהתאמה ) . גם נתונים ממערכת החינוך מגלים תמונה דומה . שיעור הזכאים לבגרות בקרב יוצאי אתיופיה נמוך בהרבה מהשיעור המקביל באוכלוסייה היהודית כולה ( 36 אחוז לעומת 54 אחוז, בהתאמה ) ( הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 2012 ) , וההבדלים קיימים גם בשכבות גיל צעירות יותר, כפי שמראים נתוני ההישגים במיצ"ב ( רגבי ואחרים 2011 ) . מלבד התפקיד האינסטרומנטלי של מערכת החינוך - קרי, רכישת ידע, תעודות פורמליות ופתיחת אפשרויות ללימודי המשך ולתעסוקה - ולצד ההשלכות הריבודיות של המערכת ( ראו לדוגמה
|
|