|
|
עמוד:11
לא מה שמצאו באומייסטר ועמיתיו כשעקבו לאחרונה אחר התנהגותה של 3 הגרמנים הסתובבוקבוצה בת יותר ממאתיים גברים ונשים במרכז גרמניה . עם ביפרים שאותתו להם שבע פעמים ביום, בהפרשי זמן אקראיים, וביקשו מהם לדווח אם באותו רגע, או מעט לפניו, התעורר בהם דחף עז כלשהו . במחקר הקפדני הזה, שהוביל וילהלם הופמן, לוקטו יותר מעשרת אלפים דיווחים רגעיים, מבוקר עד חצות . התברר שדחפים אינם אירועים יוצאי דופן אלא הנורמה . האנשים הרגישו דחף כלשהו בכמחצית מהפעמים שהביפר אותת להם, וברבע נוסף מהמקרים אמרו המשתתפים שחשו דחף כלשהו בדקות שקדמו לאות . לרבים מהדחפים האלה הם ניסו להתנגד . החוקרים הסיקו שאנשים מייחדים כחמישית משעות העֵרות שלהם להתנגדות לדחפים ‑ בין שלוש לארבע שעות ביום . במילים אחרות, אם תבדקו חמישה אנשים בכל רגע אקראי ביום, אחד מהם יהיה עסוק במאמץ להתגבר על דחף כלשהו ‑ וזה רק חלק מהמצבים שבהם אנשים מפעילים את כוח הרצון שלהם, שכן הם משתמשים בו גם לצרכים אחרים, כגון קבלת החלטות . במחקר הביפרים התברר שההתנגדות השכיחה ביותר היא לדחף האכילה . אחריה באה ההתנגדות לדחף לישון, ואחריה לדחף ליהנות ‑ למשל, לקחת הפסקה מהעבודה ולשחק משחק כלשהו במקום לכתוב מסמך . הבאים ברשימת הדחפים שאנשים התנגדו להם היו חשקים מיניים, ואלה היו שכיחים קצת יותר מדחפים לאינטראקציות מסוגים אחרים, כמו בדיקת דואר אלקטרוני ואתרי רשתות חברתיות, גלישה ברשת, האזנה למוזיקה או צפייה בטלוויזיה . אנשים דיווחו על מגוון אסטרטגיות להדיפת פיתויים . הפופולרית ביותר היתה חיפוש הסחות דעת, או התחלה של פעילות חדשה . אבל לפעמים הם ניסו לדכא את הדחפים ישירות, או המשיכו בעבודתם על אף הדחף המטריד . בסך הכול, הם נכנעו לפיתויים בשישית מהמקרים לערך . הם הצליחו יחסית בהימנעות מנמנום, ממין, ומהדחף לבזבז כסף, אבל הצליחו רק חלקית בוויתור על אוכל ועל משקאות קלים . כשניסו להתנגד לפיתויי הטלוויזיה, האינטרנט, ולסירנות מדיה אחרות, הם נכשלו במחצית הפעמים לערך . שיעור ההצלחה הזה נשמע מאכזב, ואולי בראייה היסטורית הוא ייחשב כישלון ניכר . אין דרך לדעת עד כמה הפעילו אנשים את שליטתם העצמית בתקופות מוקדמות יותר, לפני הביפרים והפסיכולוגיה הניסויית, אבל סביר מבוא 11
|
|