|
|
עמוד:14
14 דורית אמיר שלא יישען על הקיר, לזווית שבה יכולתי לשבת ליד הפסנתר וגם לראות את כל חברי הקבוצה, שישבו בחצי קשת מולי ) ניגנתי בלי לראות את הקלידים, ורק מדי פעם הגנבתי מבט אל הקלידים כדי לראות מה אני עושה ( . דרך נגינה זו עזרה לי לעבוד כשפניי אל המטופלים ויכולתי להיות אִתם בקשר עין . באותה עת למדתי תרפיית גשטאלט וקראתי את ספרו של פריץ פרלס על תרפיית הגשטאלט ) 1969 Perls, ( . אהבתי את הדרך שבה הדימויים, הדרמה והאלתור נכנסו לחדר הטיפול . כמו באוניברסיטת ניו יורק ) NYU ( , גם כאן הדגישו הלימודים את כוחותיו ואת יכולותיו של האדם ונתנו ביטוי בדרכים יצירתיות גם למקומות הפנימיים של החולי והשיתוק . השימוש בשיטות שמבוססות על דמיון ומשחק מצא מאוד חן בעיניי והתחברתי אליו מאוד . אני זוכרת שבשנים הראשונות עסקתי בעיקר בטכניקות, בשיטות ובפעילויות מוזיקליות, ובניתי רפרטואר שירים לעבודה עם הילדים . השתמשתי בשירים ובמשחקים מוזיקליים שיצרתי . אלתרתי הרבה מאוד עם המטופלים שלי . לעתים אלתרתי עבורם והם הקשיבו או עשו משהו אחר ) ציירו או שכבו על מזרן ונרגעו ( , לעתים אלתרנו יחד ולעתים הקשבתי לאלתור שהם יצרו . כל מטופל ומה שהתאים לו . יחד עם ויויאן מרקוב ויעקב נאור הייתי שותפה להקמת השלוחה לטיפול באמנויות של לסלי קולג' בשנת 1980 . למעשה, זו הייתה המסגרת הראשונה ללימודי טיפול ביצירה ובהבעה 2 לימדתי בארץ . הקורסים הראשונים התקיימו במלון רמת אביב . מבוא לתרפיה באמנויות ומבוא לתרפיה במוזיקה, ובשני הקורסים 2 . לאחר מכן נפתחו תכניות הכשרה לטיפול במוזיקה במכללת דוד ילין בירושלים ) על ידי ד"ר חווה סקלס ( ובסמינר לוינסקי בתל אביב ) טיפול במוזיקה ותנועה על ידי דליה רזין ( . פרץ הסה לימד באותן שנים קורס טיפול באמנות באוניברסיטת חיפה .
|
|