בחזרה מן המרוץ: איך נגן על עצמנו – ונשפר את חיינו

עמוד:9

9 פחות זה יותר למען האמת, הפרדה כזו אפיינה לאורך שנים את התנועה הסביבתית והתקיימה גם אצלי, בתחילת דרכי הסביבתית והפוליטית . כנער תל אביבי בשנות השבעים, אהבתי מאוד לטייל בארץ . כתלמיד תיכון הייתי מבלה סופי שבוע וחגים בטיולים עם חברות וחברים . היינו יוצאים למסלולים למיטיבי - לכת, בהתחלה ליום אחד ובהמשך ליומיים ולשלושה . באותם ימים הסלוגן של החברה להגנת הטבע היה – "קח מקל, קח תרמיל ובוא איתנו" . אני וחבריי באנו, נטינו את האוהל שלנו בטבע, ובלילות התרגשנו לצפות בשמיים זרועי הכוכבים שמעלינו . הסביבתיות המוקדמת הזו הייתה רומנטית מאוד . החיבור העמוק לטבע, שקיבלתי ממנה, נותר עמוק ומשמעותי עבורי עד היום . אבל על החיים שלי בעיר, על חברה ועל פוליטיקה, לא היה לאותה סביבתיות דבר משמעותי לומר . במקביל, ולגמרי במנותק, הייתי נער פוליטי . ביליתי לילות בשיחות עם חברות וחברים בחוג הנוער השמאלי הפתוח, השתתפתי במשמרות מחאה יהודיות - ערביות, הפגנתי למען שלום והצטרפתי לפעילויות הפנתרים השחורים בשכונות . בין שני המעגלים האלה בחיי לא היה אז שום קשר . החיבור הסביבתי - חברתי נוצר אצלי, כמו אצל התנועה הסביבתית בכללותה, רק שנים מאוחר יותר . במרכזו הייתה ההבנה שמקורן של הבעיות הסביבתיות טמון באינטרסים חברתיים וכלכליים, ושאת מחירן משלמים קודם כל המוחלשים והפגיעים בינינו . הבנו שגם הדרמה הסביבתית הגדולה, שהלכה והתפתחה למשבר מסוכן, קשורה לחברה ולתרבות שאינן מתחשבות ביכולות הספיגה של המערכת האקולוגית ויוצרות איומים קשים עליה . משבר האקלים והאיומים הסביבתיים האחרים אינם ביטוי של משבר בטבע, אלא של משבר ביחסי החברה עם הטבע . המשבר הזה לא נובע מעצם קיומם של בני האדם, שהרי בני אדם התקיימו בעולם הזה אלפי שנים בלי ליצור משבר סביבתי . הוא גם לא נובע מעצם קיומה של תרבות אנושית, שהרי התחלפו כאן תרבויות שונות בלי ליצור משבר שכזה .

רדיקל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר