|
|
עמוד:12
12 רונית דוניץ-קידר, עופר סיטבון יש מחויבות כלשהי כלפי החברה . דיונים אלה ממסגרים את שיח האחריות החברתית התאגידית כשדה מתפתח, שבו שחקנים שונים 10 במיליםתורמים במגוון אופנים לשינוי הפרקטיקות התאגידיות . אחרות, השאלה כיום איננה עוד אם יש אחריות חברתית תאגידית, אלא מהי אחריות זו . למרות המגוון הרב בתפיסת האחריות החברתית התאגידית, התפיסה הדומיננטית עודנה רואה בה שדה שהוא בעיקרו וולונטרי, רך, לאו דווקא משפטי, המצוי בתחום שמעבר לציות לחוק ואינו נוגע תמיד לליבה העסקית . הדבר נובע הן מלחץ החברות הגדולות עצמן, המבקשות להותיר את שאלת האחריות הנדרשת מהן במסגרת שיקול דעתן ( להבדיל מאשר במסגרת חובותיהן המשפטיות ) , והן בשל שורה של קשיים אובייקטיביים ליצור כללים אכיפים, ברורים ותובעניים יותר . כך, רוב הפרקטיקות הנכללות בגדר אחריות חברתית תאגידית מבטאות שאיפה לשיפור יותר משהן קובעות סטנדרטים ממשיים לאכיפתו . הדור הבא של אחריות חברתית תאגידית : תפקידו של המשפט אף שכותבים רבים רואים בעצם קיומו של שיח האחריות התאגידית צעד חשוב בדרך לציות התאגידים לנורמות אתיות, אחרים - ובהם כותבי המאמרים בספר זה ועורכיו - ספקנים יותר . לטענתנו, מה שנדמה כצעד חיובי - ציפיות חברתיות גוברות מתאגידים לשקול שיקולים חברתיים ומוסריים - ממוסגר עדיין בשפה מוּכוונת – שוק ומהווה כלי ניהולי גרידא . בכך אין די כדי ליצור שינוי אמתי בהתנהלות התאגידים הגדולים . אסדרה עצמית של תאגידים היא בעייתית, בין השאר בשל הניסוח המעורפל של הנורמות הוולונטריות, היעדרם של מנגנוני אכיפה ופיקוח עצמאי וכן הריחוק מן העין הציבורית . אלה הופכים במקרים רבים את שדה האחריות התאגידית ללא יותר מתרגיל מתוחכם שנועד לחמוק מאסדרה
|
|