|
|
עמוד:13
13 ילדות טובות הציבורית היא המרחב הטבעי של דמויות גבריות, בעוד דמויות נשיות מודחקות ומודרות ממנה ? האם הספירה הפרטית – הביתית היא המרחב הטבעי בעיקר של דמויות נשיות ? נוסף על כך אבחן עד כמה הפכה הדיכוטומיה בין הספירות בספרות הילדים לגורם מרַבֵד המבסס אי – שוויון ומשעתק את ההבדלים בין המינים ? עד כמה הסדר החברתי המארגן את הדיכוטומיה בין המינים ובין הספירות משליך על האופן שבו הדמויות תופסות את עצמן, חוות את המציאות המדומיינת, מפרשות אותה ומכוננות אותה, וכיצד כל זה משפיע על זהותן המגדרית ? כמו כן אבחן את שאלת ההיררכיה בין הספירות ועד כמה השיוך המגדרי לספירות משפיע על התכונות המשויכות לשני המינים . בפרק השני, העוסק בדימויי גוף וביסוס אידיאל היופי הנשי, אבחן באיזו מידה "מיתוס היופי" משמש בספרות הילדים אידיאל תרבותי וחברתי ומכשיר שליטה של התרבות על ילדות ועל נשים . כמו כן אבחן את הנורמות הנוגעות לנשיות ואציג אותן כטכניקות של משמוע, משטור ושליטה המאפשרות לקטלג את הגוף כנשי : באמצעות המראה החיצוני, המדגיש את הפָּנים והגוף כחזית דקורטיבית באמצעות מקומו של הגוף הנשי במרחב, באמצעות 2 ובאמצעות גודלו וצורתו של הגוף אגב התייחסות לרזון ולשמֵנוּת, 2 . אני מבקשת להתעכב על הקושי הלשוני שמציבים השורשים רז"ה ושמ"נ בעברית של ימינו . על פי הפרדיגמה הדקדוקית, הציפייה היא ששם הפעולה מהשורש רז"ה בבניין פָּעַל ( קל ) יהיה רזייה, אך שם פעולה כזה אינו מקובל בשימוש, ובמקומו רווח שם העצם המופשט רזון, ובו בחרתי כאן . אשר לשמ"נ, מכיוון שאני מבחינה בדיון בסיפורים ובאיורים בין "להיות שמנה" ו"להשמין", נבחרה ( בעצה אחת עם יועצת הלשון של רשות השידור רות אלמגור – רמון ) המילה שְמֵנוּת ( על משקל מְלֵאוּת, כְּבֵדוּת ) לתיאור מצב קבוע של משקל . מילה זו מופיעה בין השאר בפירוש רש"י . בגמרא ( מנחות פז עא ) מתנהל דיון בקורבנות מכבשי חברון . ר' יהודה אומר : מביאין כבשים שרוחבן כגובהן . רש"י מסביר : "שהיו רחבים מרוב שמנות" .
|
|