|
|
עמוד:11
11 הקדמה – בזכות הדבקות במבט לאחור גם לפני עשור אחד, בשנים שבהן נכתבו הטורים המקובצים בספר הזה , הדעות הליברליות היו נחלת קומץ מצומצם מאוד של מובילי דעת קהל . נכון שגם היום לא מדובר בזרם מרכזי בחברה הישראלית , אך כיום ניתן לומר שיש זרם כזה . מרבית האנשים עדין מזהים ליברליות עם " קפיטליזם " במובן שאליו כיוון קארל מרקס – חובבי ההון – וכלל לא מבינים על מה מדובר . לכן בעבורם כל בעל הון הוא " קפיטליסט " וכל יתר הליברלים הם התומכים בבעלי ההון ומשרתיהם . אלא שבמציאות הישראלית העגומה רבים מבעלי ההון רחוקים מ " קפיטליזם " במובן הליברלי ואת אנשי החופש קל יותר למצוא דווקא בעיירות הפיתוח , בפריפריה וכמובן בקרב יוצאי מדינות חבר העמים לשעבר . בקיצור , כל מי שנפגע אישית מהגישה הפטרונית , זו המנצלת את החולשות הרגעיות של הציבור כדי לצבור הון פוליטי , כוח ושררה . לא אשכח הרצאה בקורס באוניברסיטת בר-אילן שבה אחרי שיעורים רבים , כשאחת הסטודנטיות בקורס , שעד כה לא השתתפה באופן פעיל , קמה ובקול רועד אמרה לכיתה : " כשמישהו מבקש לתת לו את הכוח שלי כדי שהוא יעשה משהו טוב אני מייד נזכרת בעצמי עומדת עם סבתא שעות בתור כדי לקבל חתיכת חמאה . אתם בכלל לא יודעים על מה מדובר ! " אחרי הדברים האלה רציתי לסיים את השיעור, הרגשתי שמי שלא מבין על מה היא מדברת כבר לא יבין כלום בחייו . בועז ארד הוא אחד האנשים שהוסיפו אופטימיות לחיי . אני מאמין גדול בחינוך – בהרצאות , בכתיבה ובלימוד . אבל הדרך הזו קשה ובמשך שני העשורים האחרונים היו לא מעט רגעים שבהם רציתי לפרוש מהעיסוק הסיזיפי הזה . אבל בועז היה ברגעים האלה , גם כשהוא לא היה מודע להם . ראיתי אותו פועל באותה נחישות ונמרצות כשהגיעו להרצאות ולאירועים עשרה אנשים בלבד וכשהגיעו מאה וחמישים אנשים , וידעתי שהוא צודק , זה בדיוק מה שצריך לעשות . נולדנו לחופש , אבל מאז הוא מאוים יום- יום . החופש שלנו הוא משאב שניתן ליצור ממנו עולמות, אך ניתן גם להחריב אותם אם ההמון מוותר עליו לטובת דיקטטור ציני ומרושע .
|
|