|
|
עמוד:12
מעשה סדום פוליטי 12 הצרפתי, ובחירה להמשיך את מחוות המוות הנאצי, מחוות סימבוליות של העולם הנאצי שנוצח ומת . העולם, כצפוי, תיעל את כתיבתו העקרה של ז'נה אל פרוצדורות ההדרה שעמדו לרשותו . יצירתו של ז'נה הוגדרה כפורנוגרפיה במדינות רבות עד לשנות ה – ,60 ואף עצם כניסתו לארה"ב נאסרה עד לשנים אלה מאחר שהוגדר כ"מפיץ תועבה" . הוצאתה של כתיבתו של ז'נה אל מחוץ לחוק תרמה כמובן תרומה יקרה מפז לקידום הקריירה שלו, אבל מיקמה אותה מחוץ לעולם החיים, מחוץ לפוריות ולתועלת, מחוץ לסדר המתמשך של ההיגיון הכלכלי . בהיותה מנועה מסיבות ברורות מלאמץ טכניקות של צנזורה כלפי התועבה, האינטליגנציה של פריז בחרה להתמודד אתה על ידי סירוב להכיר בה כ"מחוותיו של המת" . מי שמחווה את המחוות האלה לא יזוהה כמת . הכניסה של ז'נה אל הקורפוס הקנוני של התרבות הצרפתית אמנם ניתנת לביאור סוציולוגי מדוקדק, אבל אין בכך כדי לשנות את העובדה שמדובר בחיבוק שסופו חנק . כתיבתו של ז'נה עוגנה בניגוד לרצונו ברצף החיים האינטלקטואליים הצרפתיים . הפעילות הפוליטית שלו נוסחה כהמשך של הפוליטיקה הצרפתית . ההתרסה שלו עוצבה כמופע בלהות המתקיים בהתמדה על בימת התאטרון הבורגני, במקום שראוי לו, למופע בלהות, להתקיים . חודש מאי של שנת 1968 מצליח לפתות את ז'נה לנטוש את תענוגות מרוקו ותוניס ) שעליהם התרפקו בשעתם גם בארת ופוקו ( ולשוב לפריז . ז'נה אמנם מתרשם עמוקות מהמאורעות אך איננו הולך שולל ולו לרגע באשר למובנם ולגבולות הפוטנציאל הטמון בהם . באוגוסט הוא חודר לארה"ב ) שסירבה להעניק לו ויזה ( דרך הגבול הקנדי כדי לקחת חלק במהפכה – לכאורה שסערה גם שם . על אף מפוכחותו המתריסה באשר לאי – הנחת הראוותנית שגילו לפתע צעירי המעמדות השׂבעים של המערב, מפוכחות שחשוב לראות בה גם את ההתעקשות להתבדל בכל מחיר, נכבש ז'נה בקסמה של תנועת "הפנתרים השחורים" . התגייסותו של ז'נה למאבקם של "הפנתרים השחורים" בארה"ב קשורה ללא ספק לכך שאי – הנחת התרבותית – פוליטית של שלהי שנות ה – 60 בארה"ב התבטאה בצמצום הולך וגובר בהדרתה של
|
|