|
|
עמוד:14
איתמר לוי 14 הספר הנוכחי הבית והדרך מעיין בהיבטים שונים של הדמיון הפסיכואנליטי ושל החשיבה החזותית : כיצד אנו משתמשים בתמונות ? למה אנחנו מייצרים וצורכים אותן בחלום, בדמיון ובמוזיאון ? מהו מקומם של דימויים ומטפורות בטיפול ובתיאוריה ? האם ניתן לדבר, במקביל למרחב המילים של הפסיכואנליזה, על המוזיאון של הדמיון הפסיכואנליטי ? כאמור, אילו היה לי מכשיר להקלטת חלומות, הייתי יוצא אתו לסיור במוזיאון הדמיון הפסיכואנליטי . באין מכשיר כזה, ספר זה מתווה מסע מילולי במרחבי המוזיאון החזותי . הבית והדרך לא נכתב מראש כספר . הפרקים השונים נכתבו במהלך העשור האחרון וחלקם אף התפרסמו כמאמרים נפרדים, אולם בכולם מתגלה העיסוק בדמיון ובחשיבה החזותית . יתר על כן, בספר שזור חוט מקשר נוסף : הבית והדרך כשני ארכיטיפים, או כשני עקרונות דיאלקטיים של החשיבה האנליטית . הבית והדרך שבים ומופיעים לאורך הספר בהקשרים שונים, נאבקים ובונים זה את זה . הייתי רוצה, בדמיוני, לראות את הספר עצמו כמרחב של בית – דרך, בדומה למרחב האנליטי : מרחב הצובר זיכרון אך גם נפתח ומעורר תהיות . הספר נפתח בפרק "חומר למחשבה" המעיין בתמצות מרבי בשדה השיח של החשיבה החזותית בפסיכואנליזה, וסוקר את השקפותיהם של פרויד, ז'אק לאקאן, דונלד ויניקוט, מלאני קליין, ווילפרד ביון ) Bion ( וכריסטופר בולאס ) Bollas ( . מעבר לדעות השונות על מעמדה של החשיבה החזותית, מתגלית כלפיה עמדה אמביוולנטית עקבית למדי : מחד – גיסא היא נתפסת כיצירתית, כקשורה לתהליכים עמוקים וראשוניים, וכתנאי לכל חשיבה גבוהה יותר, ומאידך גיסא היא נותרת תמיד בתחתית סולם הייצוג . הפסיכואנליזה היא תורה של מילים . הפרקטיקה שלה מילולית ואנטי חזותית בעליל . החלום מתורגם למילים . תחושות הגוף מתורגמות למילים . המילים הן המדיום הבלעדי של הטיפול .
|
|