|
|
עמוד:12
הסיפור הפועל עבור אישיות זו, המציאות נתפסת באמצעות הסיפור באופן עשיר ומיטבי מכל מדיום אחר . תפיסה זו מקנה מבט מחודש על שאלת מקומו ותכליתו של הסיפור בתנועה החסידית . הפרק השני עוסק בסוגה הרווחת של סיפורי ההתקרבות אל הבעש״ט, שקיבלה מקום מרכזי החל מן הדורות הראשונים של התנועה החסידית עם הסיפורים אודות התקרבותם של תלמידי הבעש״ט אליו . אופן התִפקוד של סיפורים אלו כפול . מחד קיימת התכלית הברורה – לספר על האבות המייסדים ועל האופן בו הפכו ל״חסידים״ ; מבחינה זו משמש הסיפור אף ככלי במלחמתה של החסידות עם המתנגדים לה . אך ברובד עמוק יותר, דרך סיפורים אלה מספרת התנועה החסידית לעצמה מהו החידוש אותו היא מביאה לעולם . הפרק השלישי דן בתפיסה דומיננטית של הסיפור בהמשך דרכה של התנועה החסידית, המפחיתה בערכו ורואה בו מדיום משני המשמש לתכליות שמחוץ לו, תכליות אשר באופן עקרוני ניתן היה להשיגם בדרכים אחרות הנחשבות אף גבוהות יותר . תמורה זו ממחישה את התנודות בשאלת מעמדו ואופן תִפקודו של הסיפור בחסידות . על פי תפיסות אלו, הסיפור עדיין נחשב כפעילות דתית אך תכליתו במסירתה של ה״תורה״ או בלימוד לקח או מוּסר למי שאינו מסוגל לקבלם בדרכים אחרות . למרות זאת, אצל צדיקים מסויימים המשיך הסיפור להיחשב ככלי ראשון במעלה ולעתים אף כגבוה מן ה״תורה״ . ראשון לדמויות אלו הוא ר׳ נחמן מברסלב, שהתבלט בתוך החסידות כדמות העוסקת בסיפור באופן נרחב וייחודי ואשר סיפוריו מתייחדים באופיים ובעושרם הפואטי, אודותיהם נסוב הדיון בפרקים הרביעי והחמישי . הפרק הרביעי דן במפנה של ר׳ נחמן בשנת תקס״ו אל עבר ״סיפורי מעשיות משנים קדמוניות״, אותם תפס כראויים להחליף את דרך ההבעה הרגילה בדרשה ובאמירת ״תורה״ ואף כגבוהים ממנה . הפרק עומד על תפקידם של סיפורים אלו בתפיסתו של ר׳ נחמן בהנכחתה – דרך שפתו של המיתוס – של התגלות אלוהית הקודמת לזו שבתורה וגבוהה ממנה . התבוננות קונקרטית יותר בסיפוריו של ר׳ נחמן נערכת בפרק החמישי תוך הצבעה על תֵמה מרכזית בהם – המתח בין מרחב הבית והעיר למרחב החוץ ויציאתו של הגיבור אל ״מחוץ ליישוב״ . תמה זו מצביעה על תפיסתו של ר׳ נחמן את הסיפורים עצמם כמסוגלים להוציא את האדם ממרחב ה״יישוב״ אל מרחב החוץ הפנטסטי, אשר עבור ר׳ נחמן הוא המרחב בו מתקיימת האמונה . דיון בסוגה הייחודית של סיפורים פועלי ישועה מצוי בפרק השישי . תוך שיח עם מחקר קודם, מתחקה הפרק אחר האופן בו יכול הסיפור לתפקד כמחולל ישועה . הפרק השביעי עוסק בהבחנות בסיסיות בין אופנים שונים של סיפֶּר התלויים באופי המספר ובמגמותיו, אשר יוצרים סוגות מובחנות ובעלות מגמות שונות של סיפורים חסידיים . מתוך דיון זה נערכת הבחנה בסיסית בין סיפורים ״ראשוניים״ לסיפורים מעוצבים ונבחנים אופני התפקוד השונים שלהם .
|
|