|
|
עמוד:12
גלעד ששון 12 4 את המחקר המקיף ביותר על שלמה בספרות חז"ל עשתה סנדרה שימוף, אשר ליקטה מקורות ביקורתיים ואפולוגטיים מספרות חז"ל שבהם מוזכר שלמה המלך . המפתח שלה לניתוח המקורות היה יחסם של בעלי הדרשות למוסד הנשיאות בארץ ישראל או למוסד ראשות הגולה בבבל, שניהם מזרע בית דוד . את המקורות הביקורתיים ייחסה לחכמים שביקשו לבקר את הנשיא, ואת המקורות האפולוגטיים ביקשה להסביר על פי עמדתם האוהדת של 5 לגישה הפוליטית-הריאלית הזאת שלוש בעיות הדוברים למוסד הנשיאות . מרכזיות : 1 . במקצת המקרים קשה לאתר מי הוא בעל המאמר המקורי ; 2 . גם כשברור מי הדובר, לא תמיד נמצאים בידינו מקורות המלמדים על יחסו להנהגה היהודית בימיו ; 3 . מחקרה של שימוף הוא יחסם של חז"ל למוסד הנשיאות ולא יחסם לשלמה המלך . החיסרון המרכזי בעבודתה של שימוף הוא העדר ניתוח מדעי ביקורתי . היא אינה בודקת את הנוסח לאור כתבי יד וגם אינה משווה למקבילות בניסיון להבין את השתלשלות המקורות . ניתוח כזה 6 עשוי היה להוביל למסקנות שונות . לאור זאת, יש צורך במחקר מקיף שיתייחס לכל המקורות בספרות חז"ל שעוסקים בדמותו של שלמה וישאף לענות על השאלה מה היה יחסם של חכמים לשלמה המלך ? חומר הגלם החז"לי בספר זה כולל דרשות ואגדות על שלמה המופיעים בחיבורי התנאים, בתלמודים ובמדרשי האמוראים הקדומים והמאוחרים . אין התייחסות בספר הזה לסיפורי אגדה מורחבים המופיעים במדרשים המאוחרים ובילקוטי האגדות אשר אין להם מקבילות קדומות . מ'מלך' ל'הדיוט' - התיאור הדיכוטומי של מלכות שלמה במקרא מכיוון שנקודת המוצא של החכמים במדרשיהם היא המקרא, ראוי להרחיב את הדיבור על דמותו המקראית של שלמה ואז להשוותה לדמותו שבספרות חז"ל . המקרא מחלק את תקופת שלטון שלמה באופן דיכוטומי : 1 . תקופת שיא ( פרקים א - י ) ; 2 . תקופת שפל ( פרק יא ) . בעקבות חז"ל ( לדוגמה, בבלי מגילה יא ע"ב ) , אפשר להגדיר חלוקה זו בתארים הבאים שיוחסו לשלמה : "מלך והדיוט", כשה"מלך" מתייחס לתקופת הזוהר של שלמה וה"הדיוט" לתקופת השפל . המקרא מרחיב את הדיבור על התקופה שבה היה שלמה "מלך" ב- 10 מתוך 11 הפרקים שעוסקים בו . שלמה נהנה מחכמה יוצאת דופן, עושר רב, כבוד ממלכי האזור, ביטחון מדיני וכלכלי, כשהשיא הוא המפעל הגדול של בניית 7 בימיו התגשמו בית המקדש . על פי התיאור הזה, שלמה הוא המלך האידיאלי .
|
|