פתח דבר

עמוד:9

פתח דבר | 9 | ההפוכה, לעומת זאת, מייצג ולדימיר נבוקוב בהתקפתו הזועמת על התרגומים ה"קריאים" של "יבגני אונייגין" לפושקין . כל מי שסוטה מתרגומו המילולי של הטקסט חשוד בעיני נבוקוב שהוא "נבל עריץ" . "התרגום המילולי היותר מגושם", הוא אומר, "שימושי פי אלף מן הפָּרָפרזה היותר יפהפייה" . 1 גם ולטר בנימין, שאני דן בספר זה במסה המהפכנית שלו "משימתו של המתרגם", דוגל בתרגום מילולי, אבל שלא כנבוקוב הוא עושה כן לא מתוך נאמנות מרַבּית למקור אלא כדי לשבור את מסגרות לשון התרגום בעזרת המסגרות השונות של לשון המקור, ולהצעיד את לשונו לקראת "שפת האמת", השפה המיסטית שמעבר לכל השפות . אשר לי עצמי, אני מוצא את עצמי מיטלטל בין שני המחנות . כי מצד אחד אני מבקש, בדומה ל"אדקווטיים", להשאיר את רומיאו וג'ולייט בסביבתם האליזבתנית ולא לחטוא לטקסט המקורי . אבל מצד שני אני חותר, כאמור, לתרגום שיעמוד בזכות עצמו, שיהיה שיר עברי ולא תרגום מילולי מגושם — ולמטרה זו, שהיא בשבילי עיקר, אני מוכן בלית בררה לוותר על כמה וכמה מתכונות המקור : פעמים על החרוז, פעמים על המשקל, פעמים על אימז' או שם תואר ופעמים על העמימות שבמקור . לעניין אחרון זה מתייחס מאמרי על העברית ה"סקסמניאקית", כלשונה של יונה וולך, על ההכרח להכריע בעברית בשאלת מינו של מי שדובר בשיר או מי שהשיר פונה אליו . עמימות המגדר בסונטות של שקספיר או בשיריו של פאול צלאן — שני גופי שירה שהעסיקו אותי הרבה — מתבטלת בעברית, שאינה סובלת עמימות כזאת, ומהווה מתוך כך קושי 1 Vladimir Nabokov, “Problems of Translation : Onegin in English”, in : Theories of Translation : An Anthology of Essays from Dryden to Derrida, edited by Rainer Schulte and John Biguenet, Chicago : University of Chicago Press, 1992, p . 127

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא