|
|
עמוד:12
12 כל מה שהיה חלק בלתי-נפרד מחיי היהודים בעיירה ואף בעיר גדולה - כל זה יתפוס לימים מקום חשוב ביצירותיו המוקדמות של אבי . תפקידו של המלמד היה ללמד ילדים קרוא וכתוב ולהכיר להם את התנ " ך . אך הוריו של צבי הבינו שזה לא יספיק לילדם המוכשר , שקרא המון ואהב מאוד עברית . חלומם היה להכין אותו ללימודים אקדמיים . שאיפות דומות היו גם במשפחות נוספות , ותוך זמן קצר הצליחו הציונים המקומיים להקים בעיירה בית-ספר חדש . הם שכרו מבנה , סידרו בו כיתות , והעיקר - הזמינו מורים מקצועיים מערים גדולות . כל השיעורים הועברו בעברית . תכנית הלימודים כללה לא רק מקצועות כלליים רגילים אלא גם מוזיקה כמקצוע נפרד . את בית הספר ניהלו אח ואחות , ברוך וחנה שְׁקְלוֹבְסְקִי , תלמידיו של אליעזר בן-יהודה המפורסם . הם היו מחלוצי תחיית השפה העברית המדוברת , כך שאפשר לומר שאבי זכה למורים נהדרים . ברוך לימד מתמטיקה , עברית ותנ " ך , וחנה נתנה שיעורי מוזיקה וטבע . " זאת היתה חדשה בעיירתנו - תחיית השפה המתה . שפת הספר התחילה אז להתנער , ובפינות שונות קמו אביריה להילחם את מלחמתה העקשנית . בשנים הראשונות , כשהיה עליה להיאחז תחת השמש , דחקה מעט את רגלי האידיש , אחותה-צרתה , וחיש מהר התלקחו מריבות אין-חפץ בין קנאיהן . היתה זאת מלחמת-קיום . השפה העברית המחודשת התחילה מעט להשתרש בין נערים ונערות יהודיים " . ) מתוך " הסיפור שלא נגמר " ( אולם תוך שנה בית הספר נסגר . מדוע ? על כך עונה אבי באותו הספר : " מספר התלמידים הלך ורב , התארגנה גם כיתה של נערות . המשטרה הביטה על בית הספר בעין רעה . את האיספראווניק אפשר היה לשחד , ואמנם עשו כך מפקידה לפקידה . אך מעל האיספראווניק עמד פריסטאוו , ומעל זה עוד דרגות של פקידי משטרה . נוסף לזה אירעה תקלה , ומישהו הלשין לפני הרשות . נשלח כתב-פלסתר לפטרבורג , ואת בית הספר סגרו מטעם הפקידות הגבוהה . ריננו שידי המלמדים היו באמצע - בית הספר התחיל לדחוק את רגליהם , ומה לא ייעשה למען הפרנסה ? רק כשנה התקיים בית הספר העברי בעיירה , אולם הוא נתן בנפשות הנערים את הזיקה לעברו הרחוק של עמם , וזו נעשתה מאז נר לנתיבתם בדרך הקשה ,
|
|