|
|
עמוד:11
נידוי , מוות ואבלות 11 ב היחסים בין המנודה ובין הקהילה מורכבים . מצד אחד , הקהילה מרחיקה את המנודה משורותיה , ומן הצד האחר במנגנון ההרחקה מושקעת אנרגיה רבה המלמדת על הכרה עמוקה במנודה . חברות בקהילה , כידוע , היא לא עניין מובן מאליו , היא " טובין " שהחברים בקהילה מעניקים זה לזה ולחברים חדשים ) 31 : 1983 Walzer ( . הקשר שבין הנידוי ובין החברות בקהילה הוא אפוא מרכזי . האם מדובר בשלילת החברות בקהילה מן המנודה ? ואם לא , מהו מצבו המדויק של המנודה מבחינת חברותו או אי – חברותו בקהילה . זאת ועוד , נידוי יכול להצליח רק אם אין למנודה קהילה אלטרנטיבית ואם הוא מקבל על עצמו את מרותה של הקהילה המנדה . ואולם מתח זה הוא , כאמור , בעייתי , היות שהנידוי , האמור להיות מערכת המרחיקה את חברותו של המנודה בקהילה ומגבילה אותה , מאשש , בעצם הפעלתו , חברות זו . רגישות זו לקשר שבין הרחקה של אדם ובין גבולות הקהילה מופיעה בטקסט המכונן בחז " ל העוסק בשאלה " בגין איזה פעולה או אירוע מנדים אדם " . רשימות " על מה מנדים " אצל כותבי הקודקסים ההלכתיים מבוססות על המימרה של רבי יהושע בן לוי ) אמורא ארץ ישראלי מן הדור הראשון , ראשית המאה ה – 3 לספירה ( המופיעה בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי , ולפיה יש " עשרים וארבעה דברים " שעליהם מנדים . מימרה זו קיבלה חשיבות כבר בדיון התלמודי עצמו , ולא בכדי עסקו בה הרמב " ם ור ' יוסף קארו כשניסחו את הסיבות לנידוי בספרי ההלכה שלהם . על פי הגרסה הבבלית , פונה רבי אלעזר לרבי יהושע בן לוי ושואל היכן הם עשרים וארבעה המקומות שבהם מנדין על כבוד הרב . רבי אלעזר מוצא רק שלושה : ואמר רבי יהושע בן לוי : בעשרים וארבעה מקומות בית דין מנדין על כבוד הרב , וכולן שנינו במשנתנו . אמר ליה רבי אלעזר : היכא ? ] היכן ? [ אמר ליה : לכי תשכח ] אמר לו : לך תמצא [ . נפק
|
|