|
|
עמוד:13
13 דברי פתיחה אם אני לא אוכל להיות עצמי בכתיבתי, אז העבודה שלי תהיה רק שקרים ואחיזת עיניים ( תרגום חופשי מתוך : ה' איבסן, "a letter to Bjornson", 1865 ) חודש דצמבר, השעה שבע בבוקר, רועדת מבפנים ומבחוץ אני מתלבשת, מנסה להשתלט על הדמעות המאיימות לפרוץ מעיניי . הגשם הניתך והשמים האפורים נותנים הד למתרחש בתוכי . כל המשפחה מתכנסת על יד הדלת, אסף בני הגדול מניף על כתפיו את התרמיל הגדול שהכנו מבעוד יום . "תנועה שאראה מהיום והלאה בהרבה בקרים", אני חושבת כלא מאמינה, וכולנו יוצאים ללשכת הגיוס . הבוקר בני הבכור מתגייס לצבא . עמדתי שם עם שאר ההורים בפנים מתוחות . האמהות הסתכלו זו בזו בעיניים אדומות, בהבנה, באחוות אמהות . האבות בפנים חתומות . משפחות – משפחות הצטלמו . חבריו של הבן, מרוגשים מסביב, טפחו לו על השכם בתנועה גברית חזקה . השקט מצמרר, רק קול הכרוז קרא שֵם אחרי שֵם . . . ניסיתי לסלק ממוחי אסוציאציות חודרניות של שואה . בזה אחר זה עולים הבחורים - הבנים שלנו - על האוטובוס . הרגשתי
|
|