|
|
עמוד:13
13 הדור האבוד של האספרגר מבוגרים . הגישות הטיפוליות העיקריות המוצעות לאוכלוסייה זו הן גישות קוגניטיביות-התנהגותיות, העשויות לסייע בשינוי היבטים התנהגותיים ספציפיים אך חסרונן העיקרי טמון בכך שהן אינן רואות את האישיות כמכלול והן חותרות ל"נִרמוּל", כלומר להכפפת האס"ים לנורמות המקובלות, במקום לספק להם קבלה והעצמה, שהם כה זקוקים להן . לחלופין, אס"ים מופנים לעיתים קרובות לטיפול דינמי, בעיקר לאור ההתרשמות מהאינטליגנציה הגבוהה, היכולת המילולית המפותחת ויכולת ההתבוננות העצמית הגבוהה שלהם, אך בטיפול מסוג זה לרוב מתגלעות מכשלות מהותיות בשל קשייהם הממשיים לשתף פעולה עם היבטים בסיסיים של הטיפול, כמו לבטא את רגשותיהם ב"כאן ועכשיו", להשיב על שאלות פתוחות, להעלות זיכרונות רגשיים מהעבר או להתייחס לסיבתיות ולרב-משמעות ; קשיים אלה עלולים ליצור תחושות מתמשכות של תסכול ואי-הצלחה אצל המטפלים והמטופלים כאחד . טוני אטווד, לדוגמה, כותב : "לפסיכותרפיה פסיכואנליטית מסורתית יש מעט מאוד להציע לילד או למבוגר עם אספרגר" ( 315 : 2007 Atwood ) . לאור בעיות אלו חשתי צורך להציע ארגז כלים ייחודי לטיפול במבוגרים עם אספרגר, המבוסס על היכרות עם מאפייניהם ועם צורכיהם הקוגניטיביים והרגשיים הייחודיים ומציע מענה למגוון הקשיים הייחודי שעימו הם מתמודדים, כמו קשיים בקבלת החלטות, בתפקודים ניהוליים, במצבים חברתיים ובוויסות רגשי, דימוי עצמי נמוך, חרדות ורגישויות תחושתיות . בהסתמך על ניסיוני בטיפול באס"ים ועל ספרות מקצועית בתחום גיבשתי גישה טיפולית שמטרתה לסייע לאס"ים להתמודד עם שלל הקשיים והאתגרים העומדים בפניהם . גישה זו אינה מבקשת "לרפא" או לנרמל אותם אלא לסייע להם לקבל את עצמם מתוך מודעות עצמית, להפוך את העולם לפחות מאיים עבורם, לסייע בידיהם להגיע לבחירות טובות יותר מבחינתם ולהגשמה עצמית, וכך למצות את כישוריהם המרובים וכתוצאה מכך לתרום לחברה כולה .
|
|