הקדמת שד”ל לקהלת

עמוד:11

מקומות רבים בספר קהלת, המקיימים זאת האוֶלת, כגון ’אשר הצדיקים והחכמים וַעֲבָדֵיהם, ביד האלהים גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם’, ונמשך מזה כי הגמול הוא דבר מדומה, כמו שאמר מיד : ’מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא’, וכן דברים רבים באו בו הנוטים מדרכי החכמה לדרכי התהו, כגון טוב אשר יָפֶה לאכול ולשתות ורבים כמהו, והמפרשים שמו בסד רגליהם, בפירוש הכתובים ההם, להוציא אותם ממשמעותם הפשוטה, שלא לתת פתחון פה לנפש כי תחטא . ויהי כי ראיתי כאלה, ואוסיף להפליא הפלא ופלא, איך אפוא המלך שלמה החכם מכל האדם, אשר אין ערוך אליו במשליו אשר מהלל החכמה יסודם . בם לִמֵד לכל בשר, חכמה ומוסר, והפליג לדבר נגד התענוגים, והוכיח במישור את המשוגעים, אשר בהבלי העצלות והזוללות שוגים, איך תחת חטה יוציא חוח, והוא עצמו יאמר כי אין טוב רק לאכול ולשתות ולשמוח ? ואם נשיו הטו את לבבו לשמוח ולאכול ולשתות, לא לבו הלך עד שיקום ויכתוב כאלה לפני ההדיוטות, וידענו כי כל ימיו, העמיס עֻלו על עמיו, ולא הרגילם להיות מעונגים ומפונקים, אך היו תחתיו נאנחים ונאנקים, ושיר השירים אפילו יובן כפשוטו גבהו דרכיו מדרכי קהלת, כי כל החכמים והחסידים יבחרו להם אשה ויאהבוה ואין בזה אולת, ובכל שיר השירים אין שום הערה על מחשבת חסרי מוח, כי אין טוב לאדם רק לאכול ולשתות ולשמוח, וכן האיש אשר כתב : ’אולת אדם תסלף דרכו ועל ה’ יזעף לבו’, היתכן שיכתוב ספר שיהיה המכוון בכלו או ברבו, כי הכל בגזרת עירין, ושאין אנו בני חורין, ומי שכתב : ’וצדיק במותו חוסה’, איך יכתוב ’כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה’, דבר ההורס השארות הנשמה ? ולא זו בלבד כי ספר קהלת מתנגד לספר משלי בכללות ענינו, אך הוא רחוק ממנו מאד גם מצד לשונו, כי מה מתוק מדבש לשון שלמה במשליו, ומה מגומגם לשון קהלת בספור הבליו, זה בלשון קצרה, יאלף חכמה מפוארה, וזה באריכות לשון, יניח הקורא בערפל ואישון, זה כמלך רם ונשא, יניף שבט תוכחת על איש ועל אשה, וזה כאדם הצריך למורה, עורך ספקותיו אל עין הקורא, אומר דבר וחוזר ואומרו, ובתוך כדי דבור עומד וסותרו . סוף דבר כי בין משלי וקהלת המרחק רב, כרחוק מזרח ממערב, וכרחוק צפון מתימן, והיות אב אחד לשניהם איך יאומן ? ולא בינו ובין ספר משלי לבדו ירבה ההפרש ויגדל, כי גם מכל שאר ספרי נביאינו לשונו נבדל, באשר באו בו הרבה מלות נכריות, אשר לא כמלות העבריות, כמו מלת ’כבר’ אשר אין לה ריע במקרא, ואי אפשר לומר ’מקרה קרה’, כי איננה מן המלות אשר לא יקרה מקרֶהָבכ”ג ספרים, אלא שלקחו במקומה לשונות אחרים . והוא הדין למלת ’ענין’, כי ראוי היה לה להמצא במקרא פעמים אין להם מנין, וכן ’רעיון רוח’, מן הארמי לקוח, וכן שרש ’תקן’ בק”וף רק בארמי ימצא, ’ולבי נוהג בחכמה’ לשון חכמים הוא ובמקרא הוא פֹעל יוצא, ושרש ’כשר’ לשון ארמית ולשון חכמים, ולא נמצא רק באסתר ודברי הימים, ומליצת ’חוץ ממני’ לשון חכמים לא לשון מקרא, כי לא תבא רק בבחינת המקום כמו שהעיר החכם אבן עזרא, ’ועת לכל חפץ’ במשנה לבדה יזכר שמו, כאשר העיר רבנו שלמה, וכן מלות עדֶן ועדֶנָּה, בכל המקרא נפרדות הנה, ’וכל עומת’ עלה מבבל, והוא נגזר מן ’כָּל קָבֵל’, וכן ’פתגם’ מעשה הרעה וכן ’ועַבָדֵיהֶם’, כלם מלשון ארמית הקדמת שד”ל לקהלת תקפ”א 11

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא