ירמיה

עמוד:5

5 פ יר ו ש ש ד " ל ל יר מ י ה ו ב ב . [ ב ] זכרתי לך חסד נעוריך . החסד הוא באוהב . והחן הוא בנאהב ( עיין פירושי בבראשית ל"ט כ"א ולמטה ט"ז י"ג ) . וכאן הכוונה זכרתי לך החסד והדבקות שהייתי דבק בך בימי נעוריך ואהבתי אותך בימי כלולותיך ולפיכך אף אם אעניש, הנה חסדי מאתך לא ימוש . וקדש ישראל לה' וגו' . ומכל מקום הנני מוכרח להוכיח אתכם על פניכם ולומר לכם 'מה מצאו אבותיכם בי עול' וגו' וגו' . ויונתן ורש"י ( וגיז' ואחרים ) פירשו חסד נעוריך דבקותך בי בימי נעוריך . ונראה לי כי דבקות האדם באל לא תקרא חסד . ואף על פי שהאוהב את ה' נקרא חסידו ( 'לאיש חסידך' דברים ל"ד ח' . 'אספו לי חסידי', תהלים נ' ה' . 'כי טוב נגד חסידיך', תהלים נ"ב י"א . וזולתם ) , מכל מקום לשון חסד לא נמצא רק בין אדם לאדם או מהאל לאדם ורק בדורות האחרונים ( בנחמיה ובדברי הימים ) . אולי נקראו מעשי חסידות שבין אדם למקום בשם חסדים . וגיז' הביא 'כי חסד חפצתי' ( הושע ו' ו' ) להוראת החסידות והוא שבוש . והנכון כפירוש רד"ק . והנה הנביאים היו מלמדים את העם כי חסד יחפץ האל ולא זבח ושדעת אלהים אינה אלא לדעת כי הוא עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ ושבאלה הוא חפץ . כי דרך ה' ( בראשית י"א י"ט ) אינה אלא לעשות צדקה ומשפט . ונראה כי כשבטלו הנביאים נפלו המון ישראל בטעות גדולה וקראו חסד וחסידות למעשים שבין אדם למקום . והנה קודם שיתחיל להוכיחם ולאיים עליהם רצה להודיעם שאם יענישם לא יהיה זה משנאתו אותם כי עדיין חביבים הם בעיניו : לכתך זכרתי לך לכתך אחרי במדבר, כלומר זכרתי מה שאהבתיך כשהוצאתיך ממצרים, וגם מה שאת היית דבקה בי והולכת אחרי במדבר . ולדעת תלמידי מוהר"ר אא"א מלבוב גם זה חסד האל עם ישראל, כלומר זכרתי מה שהייתי מוליך אותך במדבר, באופן שהיית הולכת אחרי במדבר : [ ג ] קדש ישראל לה ' ראשית תבואתֹה . ישראל הם לה' כקדש וכתרומה שאוכליה חייבים עליה מיתה . כאלו ה' הוא בעל השדה וכל הגוים הם תבואת שדהו וישראל הם התרומה וראשית התבואה . ואם יבא אדם ויאכל משאר תבואתו יש לו תשלומין . ואם יאכל מן התרומה הוא חייב מיתה : יאשמו . עיין בראשית מ"ב כ"א . ורוז' פירש הפסוק הזה לשעבר . קדש היה ישראל לה' בדור המדבר . אך באומרו בסוף הפסוק נאום ה' משמע כי גם עתה הדבר כן הוא . וכל זה לא יתנגד למה שהוא עתיד להוכיחם ולאיים עליהם . כי הכוונה שלא ירע להם אדם מבלעדי גזרת האל, ורק בשיעור אשר תגזור מדת דינו, ולא ימאסם ולא יגעלם לכלותם . ב •• הָלֹ֡ךְ וְֽֽקָרָאתָ֩בְאָזְנֵי֙יְרֽוּשָׁלַ֜ם וַיְהִ֥י דְבַר-יְה וָֹ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר : בא לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְה וָֹ֔ה זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַֽהֲבַ֖ת קֹ֤דֶשׁ כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַֽחֲרַי֙בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה : ג יִשְׂרָאֵל֙לַיה וָֹ֔ה רֵאשִׁ֖ית תְּבֽוּאָתֹ֑ה כָּל-אֹֽכְלָ֣יו יֶאְשָּׁ֔מוּ רָעָ֛ה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא