|
|
עמוד:9
9 רוב מונח זה מופיע כאן על דרך השלילה, כְּמה שלא ניתן לממשו מתוקף הנסיבות המצמיתות : אלו כנפיים — שקוצצו . בהקשר זה מתבקש לחשוב על תמונת הסיום הנשגבת של 'אל המגדלור' מאת וירג'יניה וולף, כיצד לילי בריסקו נותרת לבדה עם הציור שכּל כך הרבה טרחה עליו ולפתע מתברר לה שהוא אמנם יצירה העומדת בפני עצמה, על אף כל הקשיים והספקות המאכּלים, ושהיא אפוא אמנית : במהירות, כאילו משהו שָם קורא לה לשוב, פנתה אל הבד שלה . הנה הוא — הציור שלה . כן, על כל הירוקים והכחולים שלו, הקווים שלו הנמתחים מעלה-מטה ולצדדים, הניסיון שלו לגעת במשהו . יתלו אותו בעליות גג, חשבה ; ישמידו אותו . אבל מה זה משנה, שאלה את עצמה ואחזה שוב במכחול שלה . היא הביטה במדרגות ; הן היו ריקות ; היא הביטה בבד שלה ; הוא היה מטושטש . בעוצמה פתאומית, כאילו ראתה אותו בבהירות לשנייה אחת, ציירה קו, שָם, במרכז . הוא מוכן ; הוא גמור ; כן, חשבה, כשהניחה את המכחול שלה בתשישות גמורה, זכיתי בחזון שלי . ( בתרגום ליה נירגד, פֶּן הוצאה לאור, 2009 , עמ' 233 ) . * ביולי 2018 התחלנו לאסוף את מלוא המסות והרשימות של עמליה כהנא-כרמון, מתוך רצון לשוב ולהנכיח את כתיבתה באפיק זה . עם חברתנו ד"ר לילך נתנאל מאוניברסיטת בר-אילן, שהייתה שותפה ליוזמה, החלטנו ראשית כול לכנס את שבע המסות המדוברות,
|
|