|
|
עמוד:14
14 תולדות הרעיונות העת החדשה המוקדמת שבין 1300 ל - 1800 ואילו המינימליסטים תוחמים אותה לשנים שבין 1460 ל - 1559 . עם המקסימליסטים נמנים גם העורכים - המייסדים של כתב העת החשוב בתחום, Journal of Early Modern History , שלדידם התקופה מתחילה בהתפרקות האימפריה המונגולית, שאחת מתוצאות הלוואי שלה היתה גם מגפת 'המוות השחור' באירופה באמצע המאה הארבע - עשרה — עדות למגמה הגלובליסטית בהיסטוריוגרפיה המודרנית בכללותה . ויש כמובן מי שסבורים שהעת החדשה המוקדמת נמשכה גם אחרי שנת 1800 , ואפשר שהיא מגיעה, כמו שהעיר בציניות אחד ממבקריה החריפים של התקופה, ממש עד ימינו וכוללת 'את כל מה שקדם, נניח, לשנת 1960 ' . 12 יוג'ין רייס ואנתוני גרפטון, לעומת זאת, מתמקדים בתופעה אחת מרכזית — הקמת המדינה — ולכן בחרו בשנים 1460 - 1559 . 13 מכל מקום, למטרותיו הצנועות של הקובץ הנוכחי, שעניינו בתולדות הרעיונות, התקופה הרלוונטית היא בין 1450 ל - 1680 — מסיבות שיפורטו בהמשך הדברים . על כל פנים, הדרך הטובה ביותר להבין מה היו ההוראה והמשמעות המקורית של הקטגוריה 'העת החדשה המוקדמת' היתה לבדוק מי היו ההיסטוריונים שיצרו אותה וכיצד הבינו אותה . והבדיקה העלתה שהיו אלה בעיקר היסטוריונים שפרסמו את ספריהם הראשונים והמכוננים בשנות השבעים והשמונים המוקדמות של המאה הקודמת : 14 קית' תומאס, ג'ון אליוט, קרלו גינצבורג, נטלי זימון דייוויס, רוברט דרנטון, דניאל רוש, רוברט אוונס, פיטר ברק, רוברט סקריבנר, קוונטין סקינר, ליזה ג'רדין, סיימון שאמה, אנתוני גרפטון, סטיבן גרינבלט ואחרים . ככל בני דורם, אף הם הושפעו מההיסטוריה החברתית החדשה אך יישמו אותה לתחומי מחקר ולתכנים תרבותיים — לסיפורים יותר מאשר למִספָּרים — ובכך נבדלו מהיסטוריונים חברתיים דוגמטיים ומטריאליסטיים יותר דוגמת המרקסיסטים, הסטרוקטורליסטים או ה'אנאליסטים' מדורו או מחוגו של ברודל . ואולי נטייה זו להיסטוריה הומניסטית היא שהביאה אותם להתמקד דווקא בתקופה היסטורית כה עשירה מבחינה תרבותית ולהרחיבה הרבה מעבר לתחומי 'הרנסנס' — התקופה שמבחינות רבות הוחלפה ב'העת החדשה המוקדמת' . מכל מקום, לענייננו חשובה העובדה שבפרסומיהם של אותם היסטוריונים אפשר למצוא לראשונה שימוש שיטתי במונח זה, שעד אז לא היה מוכר כלל בהיסטוריוגרפיה . אמנם היו כמובן בעבר היסטוריונים דגולים— מראנקה ובורקהרדט עד יוהאן האוזינחה או לוסיין פבר — שחקרו ובמידה רבה יצרו את התקופה בהיסטוריוגרפיה המודרנית, אך הם לא השתמשו בקטגוריה זו של 'עת חדשה מוקדמת' . גם היסטוריונים שהיו פעילים בתחום המחקר בשנות החמישים, כמו יוּ טרוור - רוֹפּר, כריסטופר היל, לורנס סטון או פרנאן ברודל 12 302 . Starn, ‘The Early Modern Muddle’, p 13 יוג'ין רייס ( הבן ) ואנתוני גרפטון, אירופה בראשית העת החדשה, 1460 - 1559 , מאנגלית עדי הירש - גינזבורג ( תל אביב : רמות, 2000 ) . 14 על כך מסכימים כמעט כל החוקרים . ראו למשל את הקדמת העורכת ואת המאמרים הסוקרים את תחומי המחקר השונים בקובץ Writing Early Modern History , שנזכר לעיל .
|
|